בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה את תביעתה של אישה נגד שותפותיה לעסק, כאשר היא דורשת את הכספים שהשקיעה בחזרה, לאחר שגילתה כי הן פיתו אותה להצטרף אליהן רק כדי לקחת את כספה.


בתחילת שנת 2010, פנתה לתובעת חברתה הטובה והציעה לה להיות שותפה בעסק חדש שהקימה יחד עם שתופה נוספת. העסק, אשר הציע שיווק פתרונות תקשורת, נשמע מצליח ומפתה בתיאוריה של החברה, והיא הסכימה להצטרף לעסק המצליח. בין השלוש נערך הסכם שותפות, והתובעת התבקשה לשלם סכום של 250 אלף שקלים, כאשר 200 אלף יחולקו בין שתי השותפות, ו-50 אלף יופקדו לטובת העסק.
אולם, כחודשיים לאחר הצטרפותה, ביקשה התובעת לחזור בה מההסכם, לאחר שהבינה כי חברתה ושותפתה פעלו כלפיה בחוסר תום לב. בתחילה, השתיים הסכימו מיד להוציאה מהשותפות ולהשיב לה 200 אלף שקלים, אולם זמן קצר לאחר מכן התחרטו וטענו כי אין היא זכאית לדבר.


לפיכך, היא הגישה תביעתה לבית משפט השלום בדרישה להשבת הכספים ששילמה. בתביעתה, טענה כי חברתה הטובה הטעתה אותה, וגרמה לה לחשוב שמדובר בעסק משגשג ומצליח, כאשר למעשה הן היו שקועות בחובות, והשותפה השלישית אף היתה באמצעו של הליך פשיטת רגל.


כמו כן, טענה כי הן כלל לא התכוונו ליצור שותפות אמיתית עמה, אלא לגזול את כספה. כך למשל, היא לא נרשמה, הלכה למעשה, כשותפה בחברה, וכך למשל לא ניתנה לה כל גישה לחשבון הבנק של העסק. עוד לטענתה, יש לה הזכות המלאה לבטל את השותפות ולבקש את כספה בחזרה, לאור העובדה שהשותפות פעלו כלפיה בחוסר תום לב, לא נתנו לה את התמונה המלאה, וממילא הסכימו לביטול ההסכם.


ההגנה: מדובר בטעות בכדאיות העסקה ותו לא


מנגד, טענו הנתבעות כי התובעת נכנסה לשותפות בעיניים פקוחות, לאחר בחינה מדוקדקת של מצב העסק. לטענתן, הסכום ששילמה היה סכום אשר נקבע כתשלום על הצטרפותה, ולא כהשקעה מצדה שהינה יכולה לקבל בחזרה. לפיהן, מדובר בטעות בכדאיות העסקה ותו לא, ועל כך היא אינה זכאית לביטול ההסכם ובוודאי לא להחזר הסכום ששולם על ידה.


בנוסף, הגישו השתיים תביעה נגדית, כאשר הן טוענות כי עזיבת החברה על ידי התובעת גרמה להן לנזקים רבים וכי היא הוציאה נגדן לשון הרע. את תביעתן, העמידו על סך של 50 אלף שקלים.


עם בחינת העובדות, נקבע בראשית הדיון כי למעשה משנת 2008, השותפה השלישית נתונה בהליכי פשיטת רגל, וכי היא לא הודיעה על כך, לא לתובעת, ולא לבית המשפט בתביעה זו.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי היא מקבלת את טענות התביעה במלואן, וכי עדותה היתה מהימנה ואמינה לכל אורך הדרך, בניגוד לעדות הנתבעות שהיו רצופות בסתירות לאורך כל ההליך.


ראשית, קבעה השופטת כי מלכתחילה הוכח כי לא ביקשו השותפות להכניס את התובעת כשותפה שלישית. הן לא רשמו אותה כשותפה, לא נתנו לה את הקוד ואת הסיסמא לחשבון הבנק, ואף תירצו זאת בטענה כי היא לא ביקשה לקבלם.


בית המשפט: השותפות פעלו בחוסר תום לב כלפי התובעת


עוד לפי בית המשפט, הוכח כי הנתבעות הכניסו לכיסן סכום של 100 אלף שקל כל אחת, מהסכום שהתקבל על ידי התובעת, ורק 50 אלף שקלים הופקדו לטובת העסק, וזאת במקום להכניס את הכסף כולו לטובת העסק שהיה ממילא שרוי בקשיים.


כמו כן, הנתבעות הסכימו מיד, ועל כך אין חולק, לצאתה של התובעת מן השותפות והיא אף התבקשה להשיב את הרכב שקיבלה ואת הטלפון הנייד, ולא זכתה לכל רווח מן השותפות. יתרה מכך, החודשיים הקצרים בהם היתה שותפה בעסק, לא יכולים לשמש ככלי בידי ההגנה לצורך טענת מחויבות, שכן הכסף אותו השקיעה כלל לא הופקד בעסק, אלא בחשבונותיהן הפרטיים של השותפות האחרות.


בית המשפט אף ביקש את חוות דעתו של רואה חשבון מומחה, על מנת שיחווה דעתו על שוויו האמיתי של העסק בעת כניסתה לשותפות. בהסכם שנחתם ביניהן, הצהירו השותפות כי התובעת תשלם סכום של 250 אלף שקלים לטובת העסק ששוויו עומד על סכום כפול, קרי 500 אלף שקלים.


לפי רואה החשבון, שוויו האמיתי של העסק עמד באותה תקופה על סך זעום של 24 אלף שקלים בלבד. על כן, קבעה השופטת, טענות התביעה בנוגע להטעייה בחוסר תום לב מובהק מתקבלות.

 

יש לך שאלה? 

פורום דיני זכיינות
פורום דיני חוזים / הסכמים


לפי כל אלה ועוד, קבעה השופטת כי מן ההתחלה ועד הסוף פעלו הנתבעות בחוסר תום לב כלפי התובעת, ניצלו את רצונה "לקפוץ על הזדמנות עסקית", ושידלו אותה בדברי שקר ומרמה. עוד קבעה השופטת, כי לאור התנהלותן, הן כמובן הפרו את חובת תום הלב כלפיה, והיא זכאית להשבת כספה.


לפיכך, דחתה השופטת את התביעה שכנגד, קיבלה את טענות התביעה במלואן, וחייבה את הנתבעות בפיצוי בסך 250 אלף שקלים. בנוסף, חויבו השתיים בתשלום עבור חוות דעת המומחה, הוצאות אגרה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 38,851 שקלים.


ת"א 34904-09-10