בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה השבוע (יום א') את תביעתו של בעל נגד אשתו לאחר שלטענתו הוציאה דיבתו והגישה תלונות שווא נגדו במשטרה, כאשר היא מאשימה אותו באלימות כלפיה.


כאשר היו השניים נתונים בהליך גירושין, הגישה האישה, כך לפי תביעת הבעל, תלונות שווא במשטרה, כשהיא טוענת כי הוא מכה אותה, דבר שלטענתו לא היה ולא נברא. לאור תלונותיה, הוא נעצר ונערך הליך פלילי בעניינו. בהכרעת הדין, זוכה הבעל מכל אשמה באופן חד ומוחלט, כאשר בית המשפט מבסס את החלטתו הן על עובדות אובייקטיביות והן על עדויות לטובתו.


לטענתו, בעקבות תלונות השווא שהוגשו נגדו, נפגע שמו הטוב, ואף נגרמו לו נזקים בריאותיים קשים. כך למשל, הוא לקה בשני אירועים מוחיים עם הגשת כתב האישום נגדו, אשר לטענתו היו קשורים בקשר ישיר והדוק ללחץ הנפשי שהיה שרוי בו באותה תקופה, וכתגובה על ההאשמות הזדוניות שהושמעו נגדו. כמו כן, טען כי הוכפש שמו הטוב בעיני היקרים לו מכל, ילדיו ומשפחתו, וכן בעיני הציבור כולו. התובע העמיד את תביעתו על סך של 100 אלף שקלים.


מנגד, טענה האישה כי התביעה אינה יכולה להתקבל ולו בשל הזמן הרב שעבר מאז האירועים, כאשר התלונה האחרונה הוגשה נגדו לפני למעלה משבע שנים. כמו כן, לפיה, לא ניתן להתייחס לטענות הבעל שהושמעו בשיהוי רב כל כך, עובדה המטילה ספק רב בכנותו ובמניעיו האמיתיים.


בהתייחס לאירועים המוחיים להם טען, ציינה הנתבעת כי לא עלה בידו להביא ולו הוכחה אחת התומכת בהתרחשות האירועים או בנזקים שכביכול נגרמו לו.


הנתבעת: לא היה לתובע "שם טוב" שניתן היה להרוס


לגבי טענת עוולת לשון הרע, טענה האישה כי כל תלונותיה בנוגע לאלימות שהפגין כלפיה, היו אמת לאמיתה. לטענתה, היא ספגה במהלך שנות נישואיה, אלימות פיזית ומילולית כאשר היא התלוננה רק כשכלו כל הקיצין וכאשר בעלה, התובע, כמעט "קרע לה את היד" לדבריה.
לבסוף, טענה הנתבעת כי ממילא לא היה לו "שם טוב" שיכולה היתה להרוס. לדבריה, מדובר באדם בעל עבר פלילי, שאף הורשע בעברו באיומים ובתקיפה.


בבואו לדון בפסק הדין, קבע השופט כי העובדה שהתובע זוכה מכל אשמה אין בה כדי לחזק את הטענה שהתלונה הוגשה בזדון. לדבריו, לו כל אדם שהיה מתלונן כנגד אדם אחר, היה נתבע בגין הוצאת לשון הרע, לאחר זיכוי הנאשם מסיבה כזו או אחרת, אזי אף אדם לא היה מוכן לקחת את הסיכון שבהגשת תלונה כזו.


לפיכך, לא מספיק לקבוע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, רק לפי זיכויו של התובע, ולכן, פסק הדין אינו עוסק בשאלה האם הבעל נקט באלימות כלפי אשתו, אלא בזכותה של האישה להגיש תלונה בתום לב.


על מנת להביא להכרעה בשאלה זו, בחן השופט את נסיבות זיכויו של התובע, וגילה כי למעשה התובע לא זוכה מחוסר אשמה, אלא בעקבות חוסר ראיות המספיקות להביא להרשעתו. כמו כן, התייחס השופט לעובדה כי המשטרה המליצה על הגשת כתב אישום נגדו, וניתן לראות בהמלצה זו כתמיכה בטענות הנתבעת, כיוון שלא הוטל ספק באמינותה.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום אלימות במשפחה


כמו כן, התרשם השופט כי באותה העת, חששה האישה מבעלה, ואף הוציאה נגדו צו הרחקה לאחר מקרה האלימות הקשה; הוא אף עמד על כך שהתובע בחר שלא להביא לעדות את בתו, אשר היתה נוכחת באירוע, וביסס את תביעתו על הזיכוי לבדו.


לבסוף, קבע השופט כי להתרשמותו הנתבעת טענה טענותיה ותלונותיה כלפי בעלה בתום לב, ומתוך חשש אמיתי לשלומה ולשלום בתה, ומנגד, לא עלה בידי התובע להוכיח ולו טענה אחת מטענותיו. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה.

 

תמ"ש 17506-99