בית המשפט המחוזי בירושלים, דחה בשבוע שעבר את ערעורם של בעלי גן אירועים, שביקשו להתנגד לפיצוי שנפסק להם בגין סירובם לקיים מסיבת חתונה במקום לזוג חד מיני. הגן חויב הן בפיצויים שנקבעו והן בהוצאות המשפט.


בשנת 2008 נישאו המשיבות, זוג לסביות, בנישואים אזרחיים בלונדון. לאחר נישואיהן הרשמיים, ביקשו השתיים לחגוג עם חבריהם ובני משפחתם, במסיבת חתונה גדולה בארץ. לאחר חיפוש אולם אירועים, הגיעו השתיים למערערים, בעליהם של גן אירועים ביד השמונה. אולם, להפתעתן הרבה, כאשר ביקשו לקבוע את המסיבה במקום, סירבו בעלי הגן להשכיר את שירותיהם, וזאת מחמת היות המשיבות זוג חד מיני, דבר הנוגד את אמונתם הדתית.


בנות הזוג התרעמו על הפלייתן המשפילה, ופנו לבית המשפט בהגשת תביעה. בתביעתן, טענו השתיים כי אמונתם הדתית של בעלי הגן, אינה למעשה מכתיבה את אופי המקום, והרי החתונות שנחגגות שם מידי יום, לא תמיד תואמות את השקפת עולמם. כך למשל, מתקיימות שם חתונות חילוניות לגמרי, עם קהל מעורב וריקודים, וכך למשל מתקיימות שם חתונות של דתות אחרות.


עוד טענו השתיים, כי לא ביקשו לבצע טקס חתונה מסורתי אלא לקיים מסיבה, שאינה בהכרח בעלת סממנים טקסיים שיש בהם חשש לפגיעה ברגשותיהם הדתיים של בעלי המקום. יתרה מכך, עמידתם של בעלי הגן, מאחורי דתם ואמונתם, הינו עלה תאנה מביש המבקש להסתיר הפליה הנובעת מדעות קדומות ומרצון להדיר אותן מהחברה. לטענתן, בעלי הגן אפילו לא ביקשו להתעניין באופי המסיבה, אלא פסלו אותן על הסף בשל היותן זוג חד מיני.


בעלי גן האירועים: לא יכולים לקיים אירוע הנוגד את אמונתם הדתית


מנגד, השיבו בעלי הגן, שהינם יהודים משיחיים, שסירובם נבע מתוך רצון שלא לפגוע באמונתם של תושבי המושב, המורכבים מנוצרים אוונגליסטים ומיהודים משיחיים, אשר אורח חיים זה מנוגד לחלוטין לכל עקרונותיהם הדתיים. כמו כן, טענו לחופש הביטוי, וכי עומדת להם זכות לסרב, בתור בעלי העסק, למבקשי שירות.


בית משפט השלום דחה את טענות בעלי גן האירועים וקבע כי מדובר בהפליה לרעה של התובעות. לפיו, גן האירועים הינו מקום ציבורי, וככזה הוא כפוף לחוק איסור הפליה, ועל כן ברגע שדחו בעלי האולם את התובעות וסירבו להשכיר את שירותם בשל נטייה המינית, הם עברו על חוק איסור הפליה, וחייבים בפיצוי. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובעות זכאיות לכפל פיצוי בשל הפלייתן, ובעלי המקום חויבו בתשלום בסך 30 אלף שקלים לכל אחת מהן.


אולם, הנתבעים לא וויתרו, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי לביטול הפיצוי ולהפיכת פסק הדין. בערעורם, טענו כי הם כלל לא ביקשו להטריד או לבזות את התובעות, כפי שנרמז על ידי בית המשפט, אלא ביקשו להביע דעה ועמדה לגיטימית, הנוגעת לאמונתם הדתית, ואף עשו זאת בדרך מנומסת לכל הדעות.


לתמיכה בטענותיהם, הביאו המערערים דוגמאות מהברית החדשה ומהתנ"ך, וטענו כי הם נשמעים לצו לאלוהי ולפרשנות פונדמליסטית דתית של כתבי הקודש. לפיכך, הם מצווים לציית לצו לבם ואמונתם, ולא יכולים לאפשר קיום של מסיבה כזאת, המנוגדת בכל דרך אפשרית לצו זה.


כמו כן, טענו המערערים כי גובה הפיצוי אינו הולם את מידת הפרת החוק, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט, וכי הוא גבוה באופן בלתי ראוי. זאת בעיקר לנוכח העובדה כי לא נגרם למעשה נזק ממשי לבנות הזוג, אשר בסופו של יום מצאו מקום חלופי, וקיימו את מסיבת חתונתן בהצלחה.


בית המשפט: אמונתם של בעלי הגן אינה רלוונטית במקרה זה


בהחלטתם, קבעו שופטי המחוזי כי אין מקום להפוך את פסק דינו של בית משפט השלום, הניתן בתבונה. לפיהם, כבר הוכח כי למרות טענותיהם של המערערים בדבר אמונתם הדתית, והצורך לציית לצו לבם, למעשה הם משכירים את שירותיהם לכל דכפין, חילונים ודתיים כאחד, מוסלמים ויהודים ועוד. לאור זאת, אמונתם נעשית לא רלוונטית לסירוב זה, ומה שנותר, הוא דווקא דחייתם האישית מאורח חייהן של התובעות, והפלייתן לרעה אל מול הלקוחות האחרים.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


כמו כן, הטענה לחופש הביטוי בטלה, שכן זכות זו מסתיימת ברגע שההפליה מתחילה, ולאחר שהוכח משכבר כי בעלי הגן הפרו ברגל גסה את חוק איסור ההפליה, אין הם יכולים להסתתר מאחורי טענת חופש הביטוי.


לפי כל אלה ועוד, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין יישאר על מקומו, וכי בנוסף לפיצוי בסך 60 אלף שקלים לתובעות, ישלמו המערערים 15 אלף שקלים בגין הוצאות משפט.


ע"א 5116-11-12