בית משפט השלום בתל אביב, זיכה לאחרונה אדם מתקיפה בה הואשם לאור התנהלותה של המשטרה בפרשה, והחקירה התמוהה שהביאה למעצרו. בית המשפט קבע כי המתלונן הוא זה אשר הוביל את החקירה, ואף לא עלה בידו להוכיח כי היה זה הנאשם שתקף אותו.
לפי כתב האישום, באוקטובר 2009 יצא תושב העיר מביתו, כהרגלו בכל בוקר, לטיול על חוף הים עם כלבו. בשלב מסוים הוא התיישב במסעדה על החוף, ושתה קפה בזמן שכלבו הסתובב על החול.
לאחר רגעים ספורים, הבחין לטענתו באדם שהגיע למקום, כשהוא אוחז ברצועה שני כלבים גדולים. לפתע, החל האיש לבעוט בכלבו, ואף שפך עליו כוס מים. כאשר נעמד המתלונן וצעק לעברו שיחדל ממעשיו, התקרב אליו הנאשם, והחל לצעוק ולקלל אותו. הוויכוח הוסלם במהירות, והנאשם החל להכות אותו באגרופיו, וכן לבעוט בו בכל חלקי גופו, כשהוא נופל לרצפה, שותת דם וחסר אונים.
לאחר מאמצים, הצליח המתלונן להתרומם, וניסה להגיע לטלפון שהיה מוצב על הדלפק, אולם, הנאשם נצמד אליו תוך שהוא לוקח סכין מהשולחן, ומאיים עליו שלא יתקשר למשטרה.
כמה רגעים לאחר מכן, הוא ברח מהמקום, וצוות מד"א הגיע לבדוק את המתלונן שסירב להתפנות לבית החולים. כאשר הגיע באופן עצמאי לבית החולים מאוחר יותר באותו היום, אובחן עם רגישות ונפיחות באף ללא עדויות לשבר ברור. עם שחרורו ממיון ניגש לתחנת המשטרה והגיש תלונה בגין התקיפה.
המתלונן לוקח על עצמו את ביצוע החקירה
אולם, לאור העובדה כי הוא לא הכיר כלל את הנאשם, המשטרה התקשתה לאתרו, והתיק נותר ללא חשודים וללא טיפול. אז החליט המתלונן לבצע חקירה משל עצמו. הוא החל בניסיון לאתר את שני הכלבים, תחקר את עובדי המסעדה, ואת עובדי החניון הסמוך, עד שהגיע לבסוף לאדם אשר התגורר בסמוך לחוף, יחד עם שותף שהיה ככל הנראה בעל הכלבים. מרגע שאותר, היה המתלונן משוכנע כי הנאשם הוא האיש שתקף אותו באותו היום על החוף.
עם הממצאים החדשים, הוא ניגש למשטרה וזו פתחה את התיק מחדש, זימנה את המתלונן למסדר זיהוי בתמונות, ובהמשך לעימות עם הנאשם, עד אשר הגישו נגדו כתב אישום.
מרגע מעצרו, הכחיש הנאשם את הטענות נגדו, וטען כי אין לו כלבים, וכי מדובר בטעות בזיהוי. לטענתו, בתקופה המדוברת, היה שרוי באבל על מות אביו, והחל בתהליך של חזרה בתשובה, כאשר הוא הולך בכל בוקר לבית הכנסת סמוך לחוף, על מנת לומר קדיש. בא כוח הנאשם, הפנה אצבע מאשימה כלפי התנהלות השוטרים, וטען כי במקום להוביל את החקירה כראוי, הם הובלו באופן מוחלט על ידי המתלונן, אשר קבע מי הוא החשוד, ביקש מסדר זיהוי בתמונות, וערך חקירה מקיפה בעניין.
לטענתו, אין להתחשב במסדר זיהוי אשר נערך ביוזמתו של המתלונן, כשנה וחצי לאחר התקיפה, ואין זה הולם כי הנאשם יורשע ללא כל הוכחה מצד המאשימה, מלבד עדותו היחידה של נפגע העבירה, שנים לאחר המקרה.
כמו כן, טען הנאשם כי במשך כשנה וחצי התהלך בפחד ובחשש, לאחר שהבין כי עוקבים אחריו, ושואלים עליו בשכונה, לטענתו הוא הרגיש נרדף מבלי לדעת מדוע.
בתגובה, טענה המאשימה כי למרות שעברו כארבע שנים מהמקרה, המתלונן זיהה את הנאשם בנקל גם לאחר שנה וחצי, וטען כי אינו מסוגל לשכוח את פרצופו של האדם שתקף אותו. מנגד, הפנו את בית המשפט לחקירתו הראשונה של הנאשם, שם סירב לתת פרטים, ונתן עדות מגומגמת ומופרכת.
הנאשם טען כי עדות ראשונית זו, אופיינה בהלם ופחד ממשי, וכי לאור השנה שעברה עליו פחד כי מתקיימת נגדו קונספירציה. אולם, כבר בחקירתו השנייה, פירט והשיב לכל שאלה, וממילא מלכתחילה עמד על טענת חפותו.
בית המשפט: התנהלות תמוהה וקלוקלת של המשטרה
לאחר בחינת עדויות הצדדים והראיות שהתקבלו, קבעה השופטת כי התנהלות המשטרה בעניין היתה קלוקלת לכל אורך הדרך, וכי מדובר במתלונן אשר לקח על עצמו להיות החוקר, השוטר ואוכף החוק. הוא למעשה זה אשר הוביל את החקירה, עד כדי כך שגם כאשר ביקשו השוטרים לבצע מסדר זיהוי "חי", הוא סירב וביקש זיהוי בתמונות, ואף קיבל את מבוקשו.
לפיה, החקירה רצופה בפגמים רבים, כאשר המשטרה כלל לא התייחסה לתלונותיו של הנאשם שחש נרדף במשך תקופה לא מבוטלת, ושטען כי ישנם אנשים שעוקבים אחריו, ואף מצלמים את ביתו, טענה שכלל לא הוכחשה על ידי המתלונן.
יש לך שאלה?
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום חקירות משטרה | חקירה פלילית
עוד לפי השופטת, אין זה ראוי כלל כי המתלונן יבצע את החקירה, על כל פעולותיה, לבדו במקום השוטרים. על כן, אין להסתמך על ממצאי החקירה שאמורה להיות אובייקטיבית, ומקצועית, ובמקום התנהלה על ידי נפגע העבירה בעצמו.
לפי כל אלה ועוד, קבעה השופטת כי אין מקום להרשיע את הנאשם על סמך ממצאי חקירה תמוהה זו, וכי אף לא עלה, בסופו של יום, בידי המאשימה להוכיח כי הנאשם אכן היה מעורב באירוע. על כן, זיכה בית המשפט את הנאשם מכל אשמה.
ת"פ 36866-04-11
.JPG)
