בית המשפט המחוזי קיבל בשבוע שעבר (יום א') באופן חלקי את ערעורו של מנהל חברה נגד החלטת בית משפט השלום אשר פסק פיצויים לעובד החברה בגין תאונת עבודה. שופטי המחוזי נתנו החלטתם, לא לפני שנזפו במערער על כך שהגיש ערעור כנגד כל חלקי פסק הדין, וניסה לבטל את כל ממצאי בית משפט השלום. כל זאת, מבלי לנסות ולהתמקד בעיקר, כאשר הוא מתייחס להליך הערעור כעל משפט חוזר לכל דבר.


באפריל 2006, נפצע העובד, אז כבן 27, בגבו בעת שהרים שק מלט באתר הבניה שבבעלותו של המערער. בכתב התביעה, טען העובד כי נאלץ להרים שק מלט במשקל 50 ק"ג, ולהעבירו ממקום למקום, וברגע שהרים את השק, הרגיש מתיחה וכאב חד בגבו, שלאחר מכן התברר כבקע דיסק.


העובד הגיש תביעתו תחילה נגד החברה ונגד חברת הביטוח המבטחת אותה, אולם לאחר שהסתבר כי בעל החברה לא ביטח את העובדים, הגיש תביעתו ישירות נגדו. לתמיכה בטענותיו, הביא התובע עדויות של פועלים אחרים אשר טענו כי הרמה של שק במשקל כזה אינה יוצאת דופן, וכן חוות דעת מומחים אשר קבעו לו נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועת עמוד שדרה מותני, 5% בגין ירידה בתחושה בכף הרגל וכן 10% בגין נכות תפקודית.


הנתבעת: הטענה על התאונה לכאורה, נשמעה מפיו של התובע בלבד


החברה הנתבעת ובעלי החברה התנגדו בתוקף לתביעה, וטענו כי התאונה כלל לא קרתה, וכי אל לבית המשפט להסתמך על עדות יחידה של העובד. לטענתם, התובע כלל לא הועסק בעבודות פיזיות, אלא שימש כנהג שליחויות, אשר הסיע מידי פעם פועלים, הוביל חומרים וביצע עבודות קלות בלבד במקום. כמו כן, לטענתם, העובד לא טרח כלל ליידע אותם כי עבר תאונה, והם למדו על האירוע רק לאחר שהוגשה תביעתו.


בית משפט השלום קיבל את התביעה במלואה, וקבע כי גרסת התובע מהימנה ועקבית. לפיו, הוכח מעל לכל ספק כי העובד הועסק גם בעבודות פיזיות פעמים רבות, בנוסף על היותו נהג, ואף הוכח כי שיטת העבודה באתר הבניה היתה כפי שתיאר אותה, כשהוא נתמך על ידי עדותם של פועלים רבים במקום.


כמו כן, קבע בית המשפט כי טופס הפניית המעסיק לקופת החולים, אשר נחתמה על ידי החברה, היוותה חיזוק נוסף לטענות התביעה, ודחה על הסף את טענת בעל החברה אשר טען כי מדובר בטופס חתום וריק אשר הוא נהג להשאיר במשרדו, למקרה בו לא יהיה נוכח במשרד בעת תאונת עבודה.


לבסוף, קבע השופט כי המעסיק והחברה בבעלותו, הפרו חובת זהירות כלפי העובד, וכי על בעל החברה תוטל אחריות אישית נוספת בעקבות רשלנותו בביטוח העובדים.


לפיכך, נקבעו פיצויים לעובד בסך כ-340 אלף שקלים, הוצאות משפט בסך 7,200 שקלים ושכר טרחת עו"ד בסך 67,591 שקלים.


בעל החברה סירב לקבל את פסק הדין, והגיש ערעורו לבית המשפט המחוזי. בערעורו, טען כי ביהמ"ש שגה בהחלטתו, בכל מרכיבי התביעה, החל מקבלת טענותיו של העובד לגבי התאונה אשר לא נתמכו על ידי ראיות, וספק אם בכלל התרחשה, וכלה בשיעורי הנכות שנקבעו לו והפיצויים שנפסקו לו בגינם, וכן טען כי ראוי היה כי בית המשפט יסתכל בסרטון מחתונתו של העובד, שאירעה לאחר התאונה לכאורה.


עוד לפיו, הרמת השקים מעולם לא נעשתה בידי העובדים אלא על ידי הפעלת כננת המיועדת לתפקיד זה. כמו כן, לא הוכח כי המערער הורה לתובע להרים את השק, אם אכן עשה כך, ולפיכך אין להטיל עליו הפרה של חובת זהירות כלפיו.
בנוסף, טען המערער כי לא היה מקום לפסוק עבור התובע פיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר, שכן אלה לא הוכחו כלל, וכן לא היה ראוי לפסוק פיצויים בגין נזק שאף הוא כלל לא הוכח. בסופו של דבר, ביקש המערער לבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום, ולא לחייב אותו בדבר.


בית המשפט: המערער מתנהל כאילו מדובר במשפט חוזר


בית המשפט המחוזי, דחה את טענות הערעור ברובן, וגער בבעל החברה על כך שערער על כל מרכיבי פסק הדין, מבלי לתת דעתו על כך שמדובר בערעור, שעליו להיות ממוקד ותמציתי. לדברי השופט, בעל החברה התנהל, באמצעות בא כוחו, כאילו הוא מנהל משפט חוזר, ומבקש לבחון מחדש ראיות ועדויות, שלא כראוי.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה
פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה


יחד עם זאת, קבע השופט כי לא היה מקום לחייב את המערער בהפסדי השתכרות של העובד, משנת 2006 בה קרתה התאונה, ועד שנת 2012, וזאת כיוון שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הפסיד השתכרות בתקופה זו. יתרה מכך, הוכח כי הוא הוסיף לעבוד בעבודה פיזית, למרות הכאבים שחש בגבו, בעקבות הסתגלותו לכאב ורצונו להמשיך ולהתפרנס.


לפיכך, קיבלו שופטי המחוזי רכיב ערעור זה בלבד, וביטלו את החיוב בסך 48,485 שקלים, בגין הפסד השתכרות בעבר.

 

ע"א 37453-01-13