בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בשבוע שעבר את ערעורו של אדם שהורשע בעבירות גניבת רכב, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות. הערעור הוגש הן על תקופת המאסר והן על גובה הפיצויים, כאשר הוא טוען כי בית משפט השלום החמיר מאוד בעונשו.


לפי כתב האישום, באפריל דאשתקד, בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, הגיע הנאשם עם חברו לחניון הסמוך לגן העצמאות בירושלים. כאשר הבחינו השניים באדם שאסף בקבוקים במקום, פנו אליו וביקשו שייתן להם לבצע שיחה מהטלפון שלו.


האיש טען שאין ברשותו כלל מכשיר נייד, ולשאלתם הנוספת השיב כי הוא אוסף בקבוקים על מנת לקבל דמי פיקדון עבורם, בתגובה דרש המערער שיעזוב מיד המקום, ולא ישוב. המתלונן טען כי הוא אינו מפריע להם בנוכחותו ומיד ספג קללות מהשניים, תוך שהמערער מפיל אותו על הארץ ובועט בו בכל חלקי גופו. כאשר הוא ניסה להגן על עצמו, נפלו דברים רבים מתוך כיסיו, וביניהם מפתחות רכבו ופנס.


חברו של המערער הבחין מיד במפתחות, הכניס אותם לכיס מכנסיו, ורמז לחברו לעזוב את המקום. המתלונן נעמד על רגליו, ואז הבחין כי המפתחות אינן בכיסו. הוא רץ אחרי התוקפים ושאל אותם אם הם לקחו את המפתחות, והשניים אמרו שלא הבחינו בהם ולקחו רק את הפנס.
כאשר הבחינו במצוקתו המתלונן ובתחושת הבלבול, ניצלו את ההזדמנות, והציגו בפניו מצג שווא כאילו הם מעוניינים לסייע לו. הם שאלו אותו מה סוג המכונית שלו, ואף הציעו לו ללכת איתו לרכבו ולחפש את המפתחות בקרבת מקום, בטענה כי אולי הם נפלו לו בעת שיצא מהרכב.

 

המתלונן הסכים להוביל את השניים למקום החניה, וכאשר הגיעו לרכב, ביקשו ממנו לחפש בינתיים במקום אחר. מיד כשעזב את המקום, הם נכנסו למכונית והחלו לנסוע. המתלונן התקשר מיד למשטרה והחל לרוץ לכיוון היציאה מהחניון. כאשר הגיע לרחוב, הבחין ברכב מג"ב שעמד בצד הכביש, וכן ברכבו שלו עומד בפקק תנועה. הוא סיפר לשוטרי המג"ב את שאירע והצביע על מכוניתו.


השוטרים התקדמו לעבר הרכב, שעדיין עמד במקומו עקב משאית שחסמה את הכביש, ולאחר מאבק עם הנאשם וחברו הצליחו להוציאם ממנו. כאשר נעצר על ידי השוטרים, איים הנאשם על המתלונן וכן דרש ממנו לספר במשטרה כי הם שכנים. גם כאשר הגיע לתחנת המשטרה, לא חדל הנאשם מלאיים בפגיעה במתלונן ובמשפחתו.


אף אחד מהתוקפים לא הודה בעבירות שיוחסו לו, והם ניהלו הליך הוכחות מלא, אשר בסופו הורשעו בכל העבירות. על המערער נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 5,000 שקלים למתלונן, וכן קנס כספי של 500 שקלים.


הערעור: גזר הדין חמור מאוד ביחס לעבירות


הנאשם החליט לערער על גזר הדין, כאשר הוא טוען כי נעשה לו עוול, וכי גזר הדין חמור במידה שאינה הולמת את חומרת העבירות. לטענת בא כוחו, מאחר ומדובר בבחור צעיר כבן 26, אשר הורשע רק פעם אחת בעבר, ומעולם לא ריצה עונש מאסר, היה על בית המשפט להתחשב יותר בנסיבותיו האישיות, ולהטיל עליו עונש קל הרבה יותר.


כמו כן, לטענתו, מדובר בתקיפה שאינה חמורה במיוחד, שכן המתלונן לא נפצע באורח קשה, ובסך הכל נגרם לו חתך קטן במצחו, ורגישות ברגלו. גם חלקו של המערער באירוע, היה צריך לקבל התייחסות, שכן חברו הוא זה שלקח את המפתחות וגנב את הרכב, בעוד הוא בסך הכל התלווה אליו.


עוד ציין הסנגור, כי העובדה כי חברו קיבל עונש קל יותר מזה של המערער, אינו מתיישב עם השכל הישר, ואינו תואם לעובדות המקרה, לפיכך, טען להקלה בעונשו עקב הפרת אחידות הענישה.


מנגד, טענה המשיבה כי אין מקום כלל להתערב בגזר הדין, שניתן לאחר הליך הוכחות ממושך בעניינם. לטענתה, לפי הראיות שהוגשו בבית המשפט, העדויות השונות, וכן הצהרת המערער בעצמו, נראה כי חלקו של המערער באירוע אינו מבוטל כלל; הוא זה אשר תקף את המתלונן בבעיטות ובאגרופים, וזאת ללא כל התגרות או פרובוקציה מצדו, וכן הוא זה אשר איים עליו פעם אחר פעם, הן בעת מעצרו והן בתחנת המשטרה. כמו כן, הוכח כי בשלב מסוים חברו ניסה להרחיקו מן המתלונן, אולם הוא חזר ובעט בו ללא רחם.


בית המשפט קיבל את טענות המשיבה, וקבע כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, וכי העונש שניתן למערער על ידי בית משפט השלום, בהחלט הולם את חומרתן. כמו כן, קבע כי לא היתה כאן הפרת אחידות הענישה, כיוון שהוכח מעל לכל ספק כי מעורבותו באירוע היתה גבוהה יותר מזו של חברו.

 

יש לך שאלה?


בנוסף, קבע בית המשפט כי העובדה שלא הודה המערער במעשים, למרות שכבר היה ברור כי היה לו חלק ניכר בהם, לא תורמת לבקשתו כלל. בית המשפט אף דחה את טענתו לקנס ולפיצוי גבוה מהסביר, ולכך שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם אותם ולכן יאלץ להיכלא ל-60 יום נוספים, וקבע כי מדובר בקנס סביר וצנוע ביותר, בעיקר לאור העבירות החמורות בהן הורשע.


לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור על כל חלקיו, והורה על ביצוע גזר הדין ללא עיכוב נוסף.

 

עפ"ג 1773-03-14