בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קיבל בשבוע שעבר (יום ה') את תביעתו של נפגע פוליו נגד המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוועדה לעררים בעניין פיצוי נפגעי פוליו החליטה כי הוא אינו עומד בתנאי החוק. בית הדין חשב אחרת, ונזף במוסד על החלטה תמוהה ובלתי מנומקת.


המערער על ההחלטה, לקה בילדותו במרוקו במחלת הפוליו. לטענתו, עם עלייתו לארץ הוא עבר מספר ניתוחים בבית החולים אסף הרופא בגין מחלתו, בשנת 1962, כשהוא בן 10 בלבד. אולם, לאור הזמן הארוך שעבר מאז, לא עלה בידו להמציא את המסמכים המתאימים, ולכן ניגש למוסד לביטוח לאומי כאשר הוא שוטח את טענותיו ומביא תצהירי עדות של אמו ואחיו, אשר הצהירו כי הוא אכן עבר את הניתוחים בבית החולים אסף הרופא.


לאחר דיון, קבעה הוועדה כי למרות מחלת הפוליו ממנה הוא סובל, אין מקום לפצותו בגינה מאחר וחלה בה טרם עלייתו לארץ, ואף לא הצליח להוכיח כי טופל בבית חולים ישראלי, לפני 1970.


המערער לא וויתר, והגיש ערעור על החלטת המוסד. לטענתו, הוועדה בעצמה קבעה כי הוא עבר ניתוחים בגין המחלה, וזאת לאור הצלקות הבולטות שנראו על גופו בבדיקה שנערכה לו. כמו כן, הוא הגיש את הצהרותיהם של אמו ואחיו, אשר ליוו אותו לניתוחים בבית החולים אסף הרופא, בשנה בה נקב. לטענתו, למרות שהוועדה התייחסה לעדותם של קרובי משפחתו היא לא נימקה מדוע נקבע כי אינם משמשים לתמיכה ראויה בטענות המערער, ומדוע לא קיבלה אותם כראיות רלוונטיות לעניין.


המערער דיווח על האשפוז בבית החולים כעשר שנים לפני החלת החוק


בנוסף, הציג המערער טופס שהגיש למוסד לביטוח לאומי ב-1997 שם דיווח על אשפוזו בבית החולים בשנת 1962, וציין כי שהה במחלקה האורתופדית לאחר ניתוחים שעבר בגין מחלתו. לטענתו, מדובר במסמך אובייקטיבי, כאשר הוא לא היה מונע מאינטרס כלכלי כלל, מאחר והטופס הוגש כעשר שנים לפני חקיקת חוק פיצוי נפגעי פוליו, ומכאן לפני שהיתה לו בכלל האפשרות לקבל פיצוי בגין מחלתו. למרות זאת, הוועדה כלל לא התייחסה לממצא חשוב זה, והעדיפה להתמקד באי המצאת מסמכים מתקופת הניתוח.


לבסוף, טען המערער כי בהחלטתה, שגתה הוועדה וכלל לא התייחסה לנסיבותיו המיוחדות, אלא בחרה להתמקד בעובדות היבשות, וזאת למרות שלא עלתה טענה אחת, ולא הובא מסמך אחד אשר סתר את דבריו.


מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי הוא אכן עומד בתנאי החוק, וכי הוא זכאי לפיצויים בגין נכותו. לטענתו, החוק קובע בבירור כי רק אלו אשר חלו במחלת הפוליו בארץ לפני 1970 או שקיבלו טיפול בארץ לפני שנה זו, יהיו זכאים לפיצוי. לפיכך, משלא עלה בידו להוכיח כי עבר טיפול או ניתוח בארץ בגין מחלתו, ולאחר שלא המציא מסמכים מקוריים המאמתים את טענותיו, אין כל מקום לפצות אותו.


בבואה לדון בפסק הדין, לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי המערער פעל נכון, כאשר ניסה להיעזר בכל ממצא אחר לרבות הגשת תצהיר מאמו ואחיו, לאחר שלא עלה בידו להמציא את מסמכי האשפוז המקוריים, מסיבות שאינן תלויות בו. על הוועדה היה להתחשב בנסיבותיו, ולהתייחס לעדויות ולמסמכים שהביא ולא לדחותם על הסף. על אחת כמה וכמה, כאשר הגיש המערער טופס בו הוא מצהיר על אשפוזו בבית החולים בשנת 1962, מבלי שיצמח לו רווח מהעניין.

 

יש לך שאלה? 

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום גזזת | פוליו


כמו כן, קבעה השופטת, היה על הוועדה לבחון ביתר שאת את הצלקות שעל גופו, ולחוות דעה מקצועית לגבי זמן התהוותם, והאם הינן צלקות שנגרמו כתוצאה מניתוח בילדות.


לבסוף, הוחלט כי עניינו של המערער יידון שוב בוועדה לפיצוי לנפגעי פוליו, כאשר הפעם הוועדה תגיש החלטה מנומקת ומפורטת אשר תתייחס לכל ממצא בכובד ראש. בנוסף, חייבה השופטת את המוסד לביטוח לאומי בתשלום שכר טרחת עו"ד של המערער בסך 3,000 שקלים.


ב"ל 34050-08-13