בית המשפט המחוזי הפך בשבוע שעבר (יום ד') את החלטת בית המשפט לענייני משפחה כאשר קיבל את ערעור הבעל על ההחלטה, וקבע כי דירת בני זוג תחולק שווה בשווה בין הצדדים. זאת לאחר שהאישה הגישה תביעה על קבלת מלוא הזכויות בדירה.
בשנת 2004, נישאו הצדדים ונולדו להם שני ילדים. אולם, כשבע שנים לאחר נישואיהם, החליטו השניים להיפרד, והבעל עזב את הדירה המשותפת.


לאחר הפרידה, הגישה האישה במסגרת הליך הגירושין, ובין תביעת המזונות להסדרי הראיה, תביעה נגד בעלה בגין זכויות בדירת השניים. לטענתה, מדובר בדירה אשר נרכשה מכספים שהתקבלו על ידי מכירת דירה שהיתה בבעלותה עוד לפני נישואיה, ואשר קיבלה במתנה מאמה.


לדבריה, בעלה עמד על כך כי הדירה תימכר, ובכסף שיתקבל ירכשו השניים דירה משותפת, ואף אימו היתה שותפה לשכנוע. לטענתה, העובדה כי עשו זאת כשנה ושמונה חודשים בלבד לפני הפרידה, מלמדת על כך כי הבעל תכנן את העניין מראש, על מנת לזכות במחצית מכספי הדירה, וחיכה לשם כך עד לרכישה למרות שגמר בלבו להיפרד ממנה עוד קודם לכן. בכך, טענה האישה, בעלה הונה ורימה אותה, ועל כן, למרות שהדירה המשותפת נרכשה לאחר נישואי השניים, היא זכאית לקבל את מלוא הזכויות עליה.


הבעל: מדובר בעסקת מתנה שהושלמה


מנגד, טען בעלה כי מדובר במתנה שהושלמה, וכי האישה אינה יכולה לחזור בה מהמתנה. עוד טען כי אין מקום לטענה כי פעל בחוסר תום לב כלפיה, שהרי בתחילה ניסו להרחיב את הדירה ולא למכור אותה, אולם כאשר נקרתה בדרכם ההזדמנות לקבל מחיר טוב והוגן, החליטו למכור את הדירה, לקחת משכנתא ולרכוש דירה גדולה יותר.


בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא עלה בידי האישה להוכיח כי הבעל הונה אותה, וקבע כי גם אם הוא ואמו אכן ניסו לשכנע אותה למכור את הדירה, לא מן ההכרח שביקשו לרמות אותה, אלא לנצל הזדמנות טובה. כמו כן, קבע ביהמ"ש כי מדובר במתנה שניתנה לבעל, והאישה אינה יכולה לחזור בה רק כיוון שהשניים נפרדו, ונוצר סכסוך קשה ביניהם.


יחד עם זאת, בחן ביהמ"ש את הצדק הכלכלי, וקבע כי במקרה זה הבעל אכן פעל בחוסר תום לב, כאשר הצהיר בבית המשפט כי הוא משתכר סכום של 3,200 שקלים בחודש, כאשר למעשה הוא משתכר פי שלוש מכך. כמו כן, מצא בית המשפט כי האישה נשאה בנטל הכלכלי בבית, החל ממימון לימודי הבעל להוראת נהיגה, דרך רכישת רכבו הראשון, ועד למימון הדירה הנוכחית בכספי דירת רווקותה. לאור כך, ולאור העובדה כי כעת האישה משתכרת כמחצית ממשכורתו של בעלה, קבע השופט כי הדירה תחולק בין הצדדים באופן בו האישה תקבל 65% מהדירה והבעל יקבל את יתרת האחוזים.


ערעור למחוזי: מצבו הכלכלי של הבעל אינו רלוונטי לעניין


לאחר מתן פסק הדין, נותרו שני הצדדים עם חצי תאוותם בידם, וביקשו לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. האישה טענה בערעורה כי על בית המשפט היה להתחשב בטענה כי בעלה הונה אותה, וכן בעובדה כי הדירה מומנה ברובה על ידי מכירת דירתה, כאשר בעלה לא תרם ולו שקל אחד מחסכונותיו או מכספו הפרטי.


הבעל טען מנגד, כי בית המשפט מלכתחילה תמך בטענותיו, וקבע כי מדובר במתנה שניתנה ואף הושלמה על ידי רכישת הדירה, ועל כן, לאור מסקנותיו בעניין, היה עליו לקבוע חלוקה שווה בין הצדדים.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע המחוזי כי אמנם לא קיימת מחלוקת בנוגע למימון הדירה על ידי כספה של האישה, אולם אין זה משנה כלל, מאחר והאישה סתמה את הגולל על זכויותיה בכך שמכרה את דירתה, רכשה דירה אחרת ורשמה את בעלה כשותף מלא ברישום בטאבו.

 

יש לך שאלה? 

פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום העברה ללא תמורה - עסקת מתנה


לפיכך, לאחר שהושלמה המתנה, אין מקום לפסוק חלוקה שכזו על הדירה, ואף אין רלוונטיות ליתר השיקולים הכלכליים ולמשכורתו של בעלה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט. כמו כן, ציין השופט כי לא נעלמה מעיניו התנהלותו הקלוקלת של הבעל לאורך ההליך המשפטי, והצהרותיו הכוזבות לגבי משכורתו ולגבי העלייה החדה בהכנסותיו. יחד עם זאת, עניין זה רלוונטי לעתיד, ולא לגבי העבר של השניים, והעובדה כי המתנה הושלמה וכי הדירה שייכת לשני הצדדים באופן שווה, בעינה עומדת.


עמ"ש 61008-06-13
עמ"ש 10058-07-13