בית משפט השלום בחדרה, פסק בשבוע שעבר לטובת חברה שבבעלותה מועדון במתחם M הדרך, לאחר שהגישה תביעתה בגין לשון הרע נגד צעיר אשר השמיץ אותה ברשתות החברתיות. ביהמ"ש חייב את הנתבע ב-30 אלף שקלים.


לפי כתב התביעה, הצעיר פרסם ברשת הפייסבוק ובפורטל "מסיבות", תלונות נגד בעלי המועדון, כשהוא מציין כי הושפל על ידם ואף ממליץ לבצע חרם על המקום, בשל המחירים הגבוהים והיחס המשפיל שקיבל. את הדברים פרסם כמודעה, צבע את הרקע בכתום כדי שתבלוט על כל היתר, וקרא לכולם להצטרף אליו לחרם.


החברה, בעלת המועדון, הגישה תביעתה לבית המשפט בטענה כי מדובר בהוצאת לשון הרע כלפיה, וכי בעקבות הפרסומים מגיע לה פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בסך 100 אלף שקלים.


ההגנה קוראת לחופש הביטוי ולהגנת אמת בפרסום


מנגד, טען הנתבע להגנתו, כי הוא מוגן תחת חופש הביטוי, וכי פעל מתוך כעס על המקום, אשר לטענתו השפיל אותו וגרם לו עוול. לפיו, הוא בסך הכל ביקש לפרוק את כעסו, ולהביע את תלונתו ברשת החברתית, וזאת בתום לב, באופן לגיטימי ובהתאם לחופש הביטוי.


עוד טען הנתבע כי מדובר בפרסומים המשקפים אמת, ועל כן עליהם להיות מוגנים תחת "הגנת האמת בפרסום". לטענתו, שני חבריו היו עדים להשפלתו, והמועדון מפלה אנשים בעלי חזות מזרחית. כאשר נשאל מדוע חזר למקום לאחר האירוע, טען כי "לא היתה לו ברירה" וכי לא קיימים מועדונים נוספים באזור.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי אכן מדובר בפרסום העולה לכדי עוולת לשון הרע. בנימוקיה להחלטתה, טענה השופטת כי עדותו של הנתבע הותירה רושם בלתי אמין, ולא עלה בידיו כלל להוכיח, ולו במקצת, את טענותיו.


כך למשל, למרות שטען שהגיע למקום מלווה באנשים רבים, ושניים מהם אף היו עדים להשפלתו, לא הביא ולו אחד מהם להעיד לטובתו בבית המשפט. כמו כן, חזר הנתבע למקום בו הושפל פעמים רבות לאחר מכן, כאשר הוא טוען כי "לא היתה לו ברירה" כאילו מדובר בשירות חיוני והכרחי ולא במקום בילוי.


בנוסף, לא הוכיח הנתבע כי הוא זכאי להגנה בשל "הגנת אמת בפרסום" מהסיבה הפשוטה כי לא עלה בידו להוכיח כי טענותיו אמת. הוא לא הביא הוכחות כי המחירים אותם גובה המועדון יקרים מאלו שנגבים במקומות אחרים, ואף לא הצליח להוכיח כי המועדון מפלה באופן שיטתי צעירים בעלי חזות מזרחית.


לעומת זאת, במהלך עדותו, טען טיעונים רבים שאין להם כל קשר לתביעה, כמו למשל העובדה כי הוא אזרח אמריקאי, למרות שחזר לפני שנים לארץ; וכמו הטענה כי בבעלותו נכסים רבים בארצות הברית, למרות שהתברר כי הינו בעל נכס אחד בלבד.


בית המשפט: פיצוי לחברה למרות שמדובר בתאגיד ולא באדם פרטי


לאחר שקבע בית המשפט כי מדובר בלשון הרע, וכי הנתבע חייב בפיצוי, פנתה השופטת לבחון את משמעותו של פיצוי כזה לחברה ולא לאדם פרטי. להגנתו, הפנה הנתבע את ביהמ"ש לסעיף 10 לפקודת הנזיקין, שם נקבע כי אין מקום לפצות תאגיד בגין עוולת לשון הרע, ללא הוכחת נזק שנגרם לו.

 

יש לך שאלה? 

פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


השופטת בחנה סעיף זה, אל מול הסעיף בחוק איסור לשון הרע, וקבעה כי לאור העובדה שעניין פיצוי התאגיד, עדיין לא הוכרע בבית המשפט העליון, יש לראות במילה "נפגע" כפי שמצוין בחוק לשון הרע, כתאגיד או החברה במקרה זה, אשר זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק ממשי.


לפיכך, חייבה השופטת את הנתבע בפיצוי לתובעת בסך 30 אלף שקלים, וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים.
 

ת"א 44486-02-13