האם ניתן לחייב אם לילד לבצע חיסון פוליו בבנה? בשאלה זו דן בשבוע שעבר (יום ה') בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כאשר נדרש להכריע בתביעתו של אב נגד גרושתו ואם בנו, בה ביקש להורות לה לחסן את הילד נגד מחלת הפוליו. בית המשפט פסק לבסוף לטובת האם, וחייב את האב בהוצאות משפט.


בדצמבר 2013, הגיש אב לילד תביעה נגד אשתו לשעבר בעניין הסדרי ראיה במסגרת הליכי הגירושין בין השניים. במהלך ההליך המשפטי, ובמקביל לכתיבת פסק הדין, הגיש התובע בקשה דחופה, כאשר הוא דורש מבית המשפט להורות לאישה לחסן את בנו בחיסון נגד מחלת הפוליו.


לטענת התביעה, לאור הבהלה האחרונה בעניין, והתגלות הנגיף במי הביוב, יש לחסן את הילד במסגרת מבצע החיסון "שתי טיפות" ובהתאם להוראות משרד הבריאות. לפי התובע, לאחר שסירבה האם להישמע להמלצות המשרד ולבקשותיו החוזרות ונשנות, נאלץ להגיש נגדה תביעה בבקשה למתן צו עשה.


הנתבעת: מדובר בבהלת סרק, הבן חוסן בעבר ואינו זקוק לחיסון נוסף


מנגד, טענה האם כי בנה כבר חוסן בעבר נגד נגיף הפוליו, באמצעות חיסון הפוליו המומת, והוא מוגן מהמחלה. לטענתה, אין זו אלא בהלת סרק, שהיא אינה מוכנה לשתף עמה פעולה, והסיכוי של בנה להיפגע מהחיסון גדול יותר מסיכויו לחלות חלילה במחלה.
על מנת להגיע להכרעה מושכלת בעניין, ביקש בית המשפט מהצדדים להגיש מסמכים התומכים בטענותיהם. מהאם ביקש להמציא את האישור על החיסון שנעשה לילד, ומהאב ביקש להמציא אישור רפואי מרופא משפחה המכיר את הילד, והממליץ על חיסון נוסף דרך הפה, הנקרא חיסון כנגד פוליה חי מוחלש.


האישה הציגה בפני בית המשפט את פנקס החיסונים של בנה, ובתוכו החיסון המדובר. האב התובע הגיש אף הוא אישור מרופאת המשפחה המטפלת בבנם של הזוג, כאשר במכתבה טוענת כי היא ממליצה על חיסון כנגד פוליו דרך הפה, וזאת לאחר שהוסבר לה כי הוא חוסן בעבר.
בניסיון לפתור את הסכסוך בין הצדדים שלא בין כותלי ביהמ"ש, התבקשו השניים להגיע להליך גישור של יחידת הסיוע. לאחר שהליך זה לא הביא לפתרון הקונפליקט, הורה ביהמ"ש על מינויו של מומחה מטעמו, אשר יגיש חוות דעתו בעניין יתרונותיו וחסרונותיו של חיסון נוסף מעין זה.


מומחה מטעם ביהמ"ש: אין סכנה לילד אך טובת הציבור גוברת


המומחה המליץ לחסן שוב את הילד, למרות שעבר ארבעה חיסונים של הנגיף המומת, ולמרות שהדגיש בחוות דעתו כי אין סיכוי שהוא יחלה במחלה, גם לו ייחשף לנגיף. בנימוקיו להמלצתו, טען המומחה, כי מאחר ומדובר בחיסון פשוט הניתן דרך הפה, שאינו מזיק ושאין בו סכנה, טובת הציבור גוברת במקרה זה על השקפת עולמה וטענות הנגד של האם. זאת משום שחיסון זה ניתן בעיקר כדי למנוע הופעת המחלה אצל אנשים שלא קיבלו חיסון מסיבות שונות, ועל כן פועל בשיטת "חיסון העדר".


האב ביקש לאמץ את חוות הדעת, והאם מנגד הביעה פליאה על כך שהיא עלולה להיות מחויבת במתן חיסון, כאשר המומחה הרפואי בכבודו ובעצמו ציין בחוות דעתו כי אין כלל סכנה לילד, והוא אינו זקוק לחיסון נוסף.


לאחר בחינת חוות הדעת והשיקולים בעד ונגד החיסון הנדון, קבעה השופטת כי בקשת האב נדחית, והילד אינו מחויב בחיסון.


בהחלטתה, הסתמכה השופטת על מאמרה של עוה"ד ליבוביץ, אשר דן בסוגיה מעין זו, ומפרט את יתרונותיו וחסרונותיו של החיסון, כאשר בחסרונות ניתן למצוא אף סיבוכים וסיכונים רפואיים מיותרים.

 

יש לך שאלה?

פורום גזזת | פוליו
פורום בית משפט לענייני משפחה


יתרה מכך, לדברי השופטת, מתוך חוות דעתו של המומחה הרפואי ניתן להסיק כי לילד אינה נשקפת סכנה, וכי אין כלל צורך בחיסונו לאחר שחוסן ארבע פעמים בעבר. כמו כן, ציינה כי אין היא מחויבת להישמע להמלצתו של המומחה, אלא להיעזר בו להגיע לידי החלטה.


לבסוף, קבעה כי חיסונו של הילד הוא בגדר סיכון מיותר בשלב זה, ואין להכריח את האם לבצעו. לפיכך, נדחתה תביעת האב, והוא חויב בתשלום לאם בגין מחצית הסכום ששילמה למומחה הרפואי וכן בהוצאות משפט בסכום של 7,500 שקלים.


תמ"ש 30633-0