בית משפט השלום בתל אביב, גזר אתמול (יום ד') עונשי מאסר על שני צעירים, בשנות העשרים לחייהם, אשר איימו על בעל פיצרייה והשתוללו שלוחי רסן במטבח, כשהם זורעים הרס סביב. הדיון אופיין בזלזול הנאשמים בהליך המשפטי, ובאריכות ניכרת בדברי הסנגור, אשר התבקש פעם אחר פעם לצמצם את טיעוניו ולהגיע לעיקר.
בפברואר 2012, הגיעו שני הצעירים לפיצריה באזור מגוריהם. לאחר שטעמו מהפיצה שהוגשה להם, החליטו השניים כי היא לא לטעמם ודרשו מהעובד לקרוא לבעל המקום. הבעלים, אשר ביקש שלא לעורר מהומה ניגש אל השניים והזמין אותם אל המטבח. כאשר ניסה לפייסם, אמר הצעיר לחברו כי בעל המקום אינו שווה התייחסות, וכי הוא מסוגל לדקור אותו. כל זאת, בזמן שהוא משחק עם הסכינים שהיו מונחים על השיש.
לאחר מכן, איים גם הצעיר השני על הבעלים ואמר לו שהוא מסוגל לגרום לו לרוץ כשהוא לבוש רק בחצאית בכל רחבי העיר, וכי כדאי שייזהר כי אינו יודע עם מי יש לו עסק. חברתו של בעל המקום התערבה וביקשה מהם להניח לו ולעזוב את המקום. השניים עזבו, לא לפני שפנה אליה הנאשם השני וציין בפניה שהסיבה היחידה שהוא לא מכה אותה היא בשל היותה בחורה.
שני הנאשמים יצאו מהמטבח ברעש גדול, כשהם מפילים כל דבר שנקרה בדרכם, שוברים כיסאות, ומעיפים זבל וקרטונים לכל עבר.
למרות גילם הצעיר, הספיקו השניים לצבור עבר פלילי עשיר. הנאשם הראשון, בן 22 בלבד, הורשע בעברו בעבירות רכוש, אלימות, פציעה וחבלה, פריצה לרכב ועוד. הנאשם השני, בן 27, הורשע אף הוא בעבירות רכוש, איומים וביצוע שוד, עבירות כלפי שוטרים ועוד.
הצעירים מצחקקים באולם ביהמ"ש ובא כוחם מתעלם מהערות השופטת
התנהלות ההגנה בבית המשפט "זכתה" לביקורות רבות מצד השופטת, כאשר מחד הנאשמים מפגינים זלזול מוחלט בהליך, ומנגד, בא כוחם מאריך טיעוניו בדרמטיות, תוך שהוא מנסה לצייר תמונת חיים עגומה ביותר של שני הצעירים, וזאת תוך התעלמות מבקשותיה של השופטת לצמצם את טענותיו, מפאת עומס התיקים בבית המשפט.
כך למשל, בעת נאומו חוצב הלהבות של בא כוחם, צחקקו השניים בינם לבין עצמם, ומשכו זה לזה באוזן. במקרה אחר, פיהק הנאשם השני בקול רם כל כך, עד שהשופטת דרשה ממנו לכבד את המקום. הנאשם לא וויתר בקלות והחל להתווכח עם בית המשפט על עוצמת הפיהוק תוך שהוא מציין כי הוא מאוד עייף.
בא כוחם של השניים, פרס מסכת חיים עגומה כשהוא מציין לפני ביהמ"ש כי לו ויקטור הוגו היה מגיע למקום, הוא היה כותב את עלובי החיים על פי סיפורו של הנאשם הראשון. לפיו, מדובר באדם אומלל אשר איבד את אביו בגיל מוקדם, והוא מסייע למשפחתו המצויה במצב כלכלי גרוע ביותר.
עוד טען הסנגור, כי לא מדובר במעשים חמורים כל כך, ובסך הכל צריך לקחת את הדברים בפרופורציה, כך לדבריו, שכן הוא ראה אישומים חמורים הרבה יותר. לבסוף, טען כי אין להטיל עונש מאסר בעבודות שירות על הנאשמים, כהמלצת שירות המבחן, מאחר והדבר יפגע קשות בעתידם, ובחייהם האומללים ממילא.
שופטת השלום דחתה את טענותיו, וקבעה כי למרות שתוצאות האירוע לא היו קשות, מדובר במקרה חמור של בריונות, אשר ללא עונש מרתיע עשוי להישנות ולהסתיים בצורה טרגית הרבה יותר.
יש לך שאלה?
לאחר בחינת עברם הפלילי, ונסיבות העבירה, קבעה השופטת כי על הנאשמים לרצות עונש שיהלום את חומרת העבירות, ואולי ישמש אף כהרתעה מחזרה על המעשים. לפי כל אלה, גזרה השופטת, תוך התחשבות בנסיבות המקלות כגון הודאתם במעשים, 3 חודשי מאסר בפועל על הנאשם הראשון, וחודשיים מאסר בפועל על הנאשם השני.
בנוסף, חויב הנאשם הראשון בקנס בסך 700 שקלים לביהמ"ש, פיצוי בסך 1,000 שקלים למתלונן, וחמישה חודשי מאסר על תנאי. הנאשם השני חויב אף הוא בקנס בסך 500 שקלים, פיצוי בסך 500 שקלים, ושלושה חודשי מאסר על תנאי.
.JPG)
