בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, התיר השבוע לפרסום פסק דין שניתן בגין תביעתה של אישה נגד בן זוגה, להשבת כספים שנתנה לו במהלך הזוגיות ביניהם. בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר בהלוואה שיש להחזירה או במתנה שניתנה בין בני זוג.
בסופה של שנת 2008 הכירו הצדדים, והחלו לנהל מערכת יחסים רומנטית, כאשר בת הזוג הינה רווקה בשנות העשרים והגבר מצוי בתהליך גירושין. כחודש לאחר ההיכרות ביניהם, עבר הגבר להתגורר בדירתה השכורה של האישה, והם חיו יחד במשך כחצי שנה.
בעקבות עליות ומורדות שידעו בני הזוג ביחסים ביניהם, עבר הגבר להתגורר בדירה אחרת, אך הם המשיכו לנהל זוגיות רומנטית. עם סיום הליך הגירושין, נכנס בן הזוג למצוקה כלכלית קשה, ובת זוגו הציעה לבוא לעזרתו, והעבירה לו במהלך שלוש שנים סכום של 176,430 שקלים.
הצדדים לא היו חלוקים בעניין הכסף שנתנה לו בת הזוג, אלא שלטענתה היא ביצעה רישום של כל סכום שניתן לו במהלך התקופה, הנע בין 70 שקלים ל-8,000 שקלים בכל העברה. היא רשמה את הסכומים במחשבה כי הכספים הועברו כהלוואה, וכי בן הזוג ישיב לה אותם ברגע שיוכל.
אולם, כאשר ביקשה את הסכומים בחזרה לאחר פרידתם, טען בן הזוג כי אין הוא מתכוון להשיב לה את הסכום. כשהבינה שלא תקבל את כספה בחזרה, פנתה לעורך דין שעבדה אצלו, וביקשה את עזרתו בעניין. אך כשגם דרישותיו של עורך הדין נפלו על אוזניים ערלות, היא החליטה להגיש תביעתה בבית המשפט, ועתרה להשבת הסכום במלואו, וכן לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
בתביעתה, טענה התובעת כי הנתבע הביע את התחייבותו מספר פעמים בקשר להשבת הכספים, ואף החזיר לה סכום של כ-8,000 שקלים כתשלום ראשון, וכהצהרת כוונות. היא אף הקליטה שיחה ביניהם, בה הוא מודה בכך שהוא חייב לה כספים, ומתחייב לפניה לשלם.
מנגד, טען הנתבע כי כל הסכומים שהועברו אליו היו בגדר מתנה בין בני זוג, וכי הוא מעולם לא התחייב להשיב לה את הכספים. הוא לא הכחיש כי התגורר אצלה במהלך התקופה בה לא היה לו היכן לגור, וכי היא סייעה לו בכספים שונים במהלך התקופה, ואף לא הכחיש כי חובתו המוסרית היא לנסות ולהשיב לה לפחות חלק מהכספים, אולם סירב לקבל את העובדה כי מדובר בהלוואה וכי ניתן לחייב אותו להשבתה תחת פסק דין של בית המשפט.
לגבי הסכום ששילם לטענת התביעה, כתשלום ראשון, טען כי הוא בסך הכל ביקש לסייע לתובעת לאחר שהורע מצבה הכלכלי, וביקש להחזיר לה טובה, ולא לפרוע הלוואה שכביכול ניתנה לו.
ביהמ"ש: יחסי "קח ותן" חד צדדים
בבואו לדון בתביעה, הטיל בית המשפט על התובעת את מלוא האחריות להוכחת תביעתה. בבחינה שערך השופט לגבי היחסים ביניהם, הרומנטיים והכלכליים, התברר כי היה מדובר ביחסים של "קח ותן" באופן חד צדדי מובהק, כאשר התובעת נותנת, והנתבע לוקח. בעדותו, לא הכחיש הגבר כי הוא חי בדירת האישה, כאשר היא נושאת לבדה בנטל שכר הדירה, ובנטל המסים וכלכלת הבית. כמו כן, לא הכחיש כי היא דאגה לכל מחסורו, ונתנה לו כספים רבים.
יתרה מכך, הנתבע כלל לא טען כי היא עשתה זאת מתוך חובתה אליו, והכיר בעובדה כי עשתה לו "טובה", דאגה לו והצילה אותו בזמן שהיה במצוקה קשה. תחת נסיבות אלו, קבע השופט, נטל האחריות מתהפך, ומחובתו של הנתבע להוכיח כי התובעת לא ציפתה כלל להשבת הכספים, וכי הכל ניתן לו במתנה.
בנוסף, בחן השופט את התנהגות האישה, את הרישומים שניהלה בזמן אמת לגבי התשלומים שנתנה לו, ואת העובדה כי העבירה לו כמעט את כל רכושה עד שלא יכולה היתה לשלם עוד את שכר הדירה ונאלצה לעזוב את דירתה.
השופט אף האזין לשיחה שהוקלטה בין הצדדים, שם האישה מבקשת פעם אחר פעם את השבת ההלוואה, והנתבע לא רק שאינו מכחיש, אלא טוען בפניה כי אין ביכולתו להשיב לה את הכספים, אלא בהשבה בתשלומים שייפרסו על פני שנים ארוכות. התובעת הסכימה להצעה זו, ובלבד שיושבו לה כספיה.
10,000 שקלים פיצויים בגין עוגמת נפש
לפי כל אלה, קבע השופט כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח שמדובר בעסקת מתנה, לעומת יכולתה של האישה להביא הוכחות רבות לקיומם של העברות הכספים, והיא אף הוכיחה טענתה כי מימנה אותו וסייעה לו כלכלית במהלך תקופה ארוכה. בית המשפט קיבל את תביעתה וקבע כי מדובר בהלוואה שיש להשיבה. יחד עם זאת, קבע השופט כי מאחר ומדובר ביחסים בין בני זוג, אין מקום לצרף ריבית והצמדה אלא מיום בקשתה את הסכום ממנו, בפעם הראשונה, לאחר שנפרדו.
יש לך שאלה?
לבסוף, הוסיף השופט כי עליו לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש, לאחר שלקח את כל כספה, וגרם לה לעזוב את מקום מגוריה בשל אי יכולתה לעמוד בתשלומי שכר הדירה.
לפיכך, חויב הנתבע בפיצוי לאישה בסך 10,000 שקלים בגין עוגמת נפש, השבת סכום ההלוואה בסך 167,480 שקלים, ובתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים.
תמ"ש 53160-09-12
.jpg)
.jpg)
.JPG)
