בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה לטובת 11 יורשים אשר הגישו תביעה נגד חברת הביטוח "אליהו" לאחר שזו סירבה לשלם את יתרת הפיצויים למנוח כפי שהובטח לו, בטענה כי הוא לא עמד בתנאים. בית המשפט קבע כי טענות החברה קטנוניות, וחייב אותה בפיצויים.
לפי כתב התביעה, בשנת 2008 נפצע הולך רגל, כבן 72, בתאונת דרכים קשה כאשר נפגע בידי רכב. לאחר התאונה הגיש תביעת פיצויים נגד נהג הרכב ונגד חברת הביטוח שביטחה אותו. לאחר דיון בביהמ"ש הגיעו הצדדים להסכם פשרה, והוחלט כי התובע יקבל 752,080 שקלים בתוך 30 יום, ו-150 אלף שקלים נוספים במידה וישהה בביתו, לאחר האשפוז, למשך חצי שנה.
המנוח קיבל את הכסף שהובטח לו, ובתאריך ה-12 לחודש פברואר 2012 שוחרר מאשפוז ארוך בבית החולים. למרבה הצער, חמישה חודשים לאחר שחרורו, הוא אושפז בשנית, שהה כשבוע בבית החולים, ונפטר בביתו כעשרה ימים לאחר שחרורו השני באמצע חודש אוגוסט.
לאחר מותו, פנו יורשיו בדרישה לחברת הביטוח, שתשלם את הסכום שהבטיחה בהסכם הפשרה, בסך 150 אלף שקלים, לאור העובדה כי המנוח שהה בביתו כחצי שנה לאחר שחרורו מבית החולים. אולם, למרבה הפתעתם, סירבה החברה לשלם את הכסף בטענה כי הוא לא עמד בתנאי שהוצב.
התביעה: חברת הביטוח מחזקת את התדמית השלילית שדבקה בה
משכך, פנו היורשים לבית המשפט והגישו תביעה נגד החברה. בתביעתם, טענו התובעים כי הנתבעת מתנהלת שלא בתום לב, וכי חלפו למעלה ממאה ותשעים ימים מיום שחרורו מבית החולים ועד לפטירתו בבית. לטענתם, גם ללא חישוב של הימים בהם אושפז בשנית, המנוח עדיין עמד בתנאים.
יתרה מכך, לטענתם ממילא לא ראוי להתחשבן על כל יום או כל שעה, ועל החברה לקבל את המשמעות "העממית" של חצי שנה, על פי העיקרון התלמודי, שלפיה עמד בתנאי שהוקצב לו לקבלת כספו.
לבסוף, טענו היורשים כי חברת ביטוח אמורה לפעול בהגינות ובשיקול דעת, ובטענותיה כעת היא למעשה מחזקת את תדמיתה השלילית ואת הסברה הרווחת כי החברה פועלת ביעילות ובנעימות כאשר היא מבקשת להחתים אדם על ביטוח, אולם כאשר אותו אדם מבקש לפדותו אז מתחילות הבעיות, והחברה שחיזרה אחריו הופכת ליריבתו.
מנגד, טענה הנתבעת כי התנאי בהסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, מתייחס לשהות בת לפחות חצי שנה, וכי הכוונה היתה שהמנוח יזכה לכסף הנוסף, לאחר תקופה של חצי שנה ולא לפני שהסתיימה. לטענתה, יורשיו מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבונה, כאשר היא מציינת כי הפיצוי ששולם לו הצליח לכסות את ההוצאות הרפואיות להן נדרש.
פרשנות מוטעית של הביטוי "חצי שנה" הנגועה בחוסר תום לב
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב, ופרשנותה ביחס להסכם פשרה הינו מוטעה. בנימוקיה להחלטתה, קבעה השופטת כי על החברה היה לפרש את משך התקופה, כפי שהאדם הסביר מפרש אותה, ולא להיכנס לדקדקנות חסרת תוחלת. כמו כן, ציינה השופטת את העובדה כי בהסכם מצוין הביטוי "חצי שנה" ולא מספר הימים המדויק בהם המנוח נדרש לשהות בביתו, ועל כן, לא ניתן לצפות ממי מהצדדים למנות את הימים עד לפטירתו, וכן לא מן הראוי לעשות כן.
יש לך שאלה?
פורום תביעת ביטוח
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
בנוסף, קבעה השופטת כי כאשר חתמו הצדדים על ההסכם, חברת הביטוח ביקשה להכניס תנאי זה מאחר שטרם היה ידוע האם המנוח ישתחרר מבית החולים ואם לאו, וזאת עקב גילו המבוגר ועוצמת הפגיעה בו, ועל כן, לאחר שהשתחרר ושהה חודשים ארוכים בביתו לפני מותו, היה על החברה לנהוג בהגינות ולשלם את הכסף, אשר יועד מלכתחילה לכיסוי הוצאות סיעוד, ובעיקר לאחר שלא ביקש דבר מהמוסד לביטוח לאומי.
לפי כל אלה, חייבה השופטת את הנתבעת בתשלום יתרת הפיצויים בסך 150 אלף שקלים ליורשים, וכן ב-15 אלף שקלים נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
