בית משפט העליון נדרש להכריע ביום ה' האחרון, האם ניתן להרשיע אדם בגרימת מוות ברשלנות לאחר שפגע באישה הרה, כאשר הוולד נפטר לאחר הלידה. ביהמ"ש החליט להרשיעו, ובכך הפך את החלטת ביהמ"ש המחוזי בנושא, אשר זיכה את הנאשם.
לפי כתב האישום, הנאשם נהג ברכבו ברשלנות, כאשר הוא לא שם לב לרכב שעצר לפניו והתנגש בו. מעוצמת ההתנגשות, סטה רכבו של המשיב לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית ברכבה של אישה שהיתה בשבוע ה-32 להריונה ופצע אותה קשה. האישה הובהלה לבית החולים ובוצע בה ניתוח קיסרי על מנת לנסות ולהציל את עוברה.
למרות שהעובר נולד כשהוא ללא רוח חיים, הצליחו הרופאים להחיות אותו, אולם כוחו לא עמד לו והוא נפטר כ-14 שעות לאחר הלידה.
הנאשם הורשע בבית משפט השלום בעבור גרימת מוות ברשלנות, כאשר ביהמ"ש קבע, בין היתר, כי התקיים למעשה קשר סיבתי בין התנגשות רכבו של הנאשם לבין מותו של הוולד בטרם עת, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. כמו כן, קבע בימ"ש השלום כי מועד ביצוע העבירה הינו שעת מותו של הוולד, כאשר הוא כבר בגדר "אדם", ולא מועד ההתנגשות, ועל כן ניתן להרשיעו.
הנאשם ערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי אשר זיכה אותו בדעת הרוב. בהחלטתם, קבעו השופטים כי לא התקיימה "זיקה של עיתוי" בין הרכיב הנסיבתי – היות העובר אדם בעת מותו, לבין הרכיב ההתנהגותי – גרימת המוות לכאורה על ידי התנגשות הרכב, ועל כן הורו על זיכויו.
המדינה: פסק דין סותר ושגוי של ביהמ"ש המחוזי
הפעם, היתה זו המדינה שהגישה ערעורה לביהמ"ש העליון. לטענתה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר פסיקה דומה אשר לפיה מועד הגדרת העבירה הינו המועד בו נקבע מותו של הקורבן, ולא כפי שנקבע בהחלטתו. המדינה הביאה כדוגמא פסק דין שניתן במקרה בו נאשמת הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שדקרה אישה הרה וגרמה למותה. גם במקרה זה, הצליחו הרופאים ליילד את העובר כשהוא עדיין בחיים, אולם גם הוא, למרבה הצער, נפטר כיממה לאחר הולדתו.
במקרה זה, קבע אז ביהמ"ש כי מועד ביצוע ההריגה הינו המועד בו נפטר היילוד, ועל כן הרשיע את הנאשמת גם בהריגתו, בנוסף להרשעתה בהריגת האם. לפיכך, טענה המדינה, שגה ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו, ועל ביהמ"ש העליון להפוך את ההחלטה, ולהרשיע את המשיב.
המשיב: הקורבן לא הוגדר כ"אדם" בעת ההתנגשות
מנגד, טען המשיב לערעור, כי לצורך הרשעתו יש לקבוע כי הקורבן היה בגדר "אדם" גם בעת ההתנהגות הרשלנית, ולא רק בשעת מותו. לפיו, מאחר והעובר אינו מוגדר כ"אדם" וכישות משפטית אין להרשיעו על הפגיעה בו. כמו כן, טען כי במקרה בו תכלית החוק משתמעת לשני פנים, וכאשר נוצרות סתירות מעין אלה, יש להעדיף את האפשרות המקלה על הנאשם, ולא בזאת המחמירה עם עונשו. לבסוף, ביקש המשיב שבמידה ויורשע, יוסכם כי העונש יהא מאסר על תנאי בלבד.
לאחר שמיעת טענות הצדדים לערעור, ובחינתם המחודשת של פסקי הדין שניתנו בעניינו, קבע ביהמ"ש העליון פה אחד, כי יש להרשיע את המשיב, ולהפוך את החלטת ביהמ"ש המחוזי על פיה.
בנימוקים להחלטה, קבע ביהמ"ש כי פסק דינו של המחוזי עלול לגרום להשלכות בלתי רצויות, ולפגוע בהגנה על הערך החברתי המוגן. בהחלטתם, קבעו שופטי העליון כי חיפוש "זיקה של עיתוי" על מנת לקבוע גרימת מוות ברשלנות, הינו צמצום לא ראוי של ההגנה על ערך חיי אדם.
פער בין ההגנה על עובר לבין הגנה על חיי אדם
כמו כן, ציין שופט העליון כי מצב כפי זה המתקיים בישראל, בו ישנו פער בין ההגנה על עובר לבין הגנה על חיי אדם, הינו מצב ייחודי, וייתכן כי המחוקק חייב להידרש לבחינת הפער, ולשאלת ההגנה על העובר כמו על חיי אדם.
יש לך שאלה?
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום ערעור פלילי - אי הרשעה פלילית
שופטת העליון, אשר הסכימה עם החלטת ההרשעה, ציינה את השלכות פסק הדין על נושא ההפלות, בין היתר, ועל ההכרה באחריות על העובר הן מצד האם והן מצד הצוות הרפואי. לכן, לטענתה, יש להימנע מנקיטת עמדה באשר להגדרתו של העובר כ"אדם", ולהתמקד בחקיקה המגנה על העובדה כי לעובר יש פוטנציאל חיים, וכן חקיקה המגנה על האוטונומיה של האם.
לבסוף, קבע ביהמ"ש העליון כי על המשיב יושת עונש של שנת מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך 3 שנים, וכן חיוב בפיצוי האם בסך של 4,000 שקלים.
רע"פ 7036/11
.JPG)
