הותר לפרסום בשבוע שעבר (יום ה') כי בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע חייב בן שלווה כספים מהוריו לשלם להם את מלוא סכום ההלוואה בסך 772,604 שקלים.


על פי כתב התביעה, בתקופה שלפני הנישואין בשנת 2001, קיבלו בני הזוג הנתבעים הלוואה בסך 40 אלף דולר ורכשו דירה בסך 85 אלף דולר. כעבור עשר שנים התגרשו.


לפי הסכם נוסף שנחתם בין הצדדים בדצמבר 2001 קיבל הבן שתי הלוואות נוספות, האחת לצורך רכישת מכונית בסך מאה אלף שקל והשנייה לצורך שיפוץ הדירה בסך 40 אלף דולר. הבן התחייב להחזיר את שלושת ההלוואות בצירוף ריבית של 4% בתוך שישה חודשים מקבלת דרישה לכך.


התובעים טענו כי פנו אל בנם ואל גרושתו בבקשה לקבל את כספם בחזרה, אך אלו לא נענו לדרישתם והתעלמו מהם. משום כך החליטו לתבוע את השניים והסבירו כי הסכום המגיע להם עומד על סך 772,604 שקלים. בנוסף טענה התביעה כי אשתו של הבן היתה צריכה לחתום על ההסכמים יחד אתו וכי הכספים לא ניתנו כמתנה כי אם בתור הלוואה.

 

הבן טען: גרושתי היתה שותפה להסכם


הנתבעת טענה כי אין לה כל חלק בהסכמים והסבירה שלא ידעה כלל על קיומם. לדבריה גילתה לראשונה על קבלת ההלוואה בשנת 2010 והוסיפה כי עלות רכישת הדירה היתה 85 אלף דולר וכי מרבית הסכום מומן באמצעות משכנתא. עוד טענה כי שיפוץ הדירה התרחש רק בשנת 2009 וכי בוצע בעלות נמוכה בהרבה מהסכום שהוקצה לו בהלוואה.


הנתבע הגיש כתב הגנה בו אישר את מרבית הפרטים וציין כי הנתבעת נכחה בכל הפעמים בהן עלה נושא ההלוואה בשיחות עם הוריו וכי ידעה באופן וודאי על הכספים שהלוו לו.


בהמשך הגיש הנתבע תביעת צד ג' נגד גרושתו בטענה שהייתה שותפה לקבלת ההלוואה. לדבריו, עליה להשתתף אתו בעול התשלומים שכן מדובר היה בכספים שנועדו לשימוש שניהם. הוא הוסיף וציין כי לא ייתכן שהיא תיהנה מזכויות בדירה מבלי שתיקח חלק בהחזר החובות.


התובעים דרשו לחייב את הנתבעים בסכום התביעה וטענו כי גם האישה מחויבת להשיב להם את הכספים בטענת עשיית עושר ולא במשפט.
מנגד טענה הנתבעת שכלל לא קיבלה כספים מהתובעים ועל כן אין לטעון כלפיה עשיית עושר ולא במשפט. עוד הוסיפה כי עדותם של התובעים הינה מגמתית ובלתי מהימנה.


בית המשפט קבע: אין לחייב את האישה בהחזר ההלוואות


השופטת החליטה כי יש לקבל את תביעת ההורים במלואה, בהתבסס על הודאת הנתבע, על כן, חייבה אותו לשלם להוריו סך של 772,604 שקלים. באשר לאישה, קבעה השופטת שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי נהתה מההלוואה באופן ישיר, ולפיכך דחתה את התביעה נגדה. בית המשפט קבע כי התובעים ישלמו לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקלים.


בנוסף קבעה השופטת כי מרבית הכספים ניתנו לנתבע בתקופה שלפני נישואי בני הזוג, ולכן הנתבעת לא שותפה לחובות שנוצרו בעקבות קבלתם. עוד פסקה כי העובדה שהאישה לא חתומה על ההסכמים, מעידה על כך שכוונת הצדדים היתה שההלוואות יהיו שייכות לנתבע בלבד.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום בית משפט לענייני משפחה

 

לאור הדברים, דחתה השופטת את בקשתו של הנתבע לחייב את גרושתו במחצית הסכום וחייבה אותו לשלם לה הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים.


תמ"ש 25546-08-11