בית משפט השלום פסק בשבוע שעבר (יום ה') לטובת אשת עורך דין אשר דרשה שכר טרחה מחברה שיוצגה על ידי בעלה המנוח. ביהמ"ש חייב את הנתבעים בכ- 150 אלף שקלים.


בנובמבר 2008 נפטר עורך הדין המנוח, בעלה של התובעת. לפני פטירתו, ובמשך כעשר שנים ייצג המנוח חברה העוסקת בתחום נגרות הבניין וריהוט אשר נקלעה לסכסוך משפטי מול חברת סולל בונה, ב-1997. אז, פנה בעל החברה בבקשה לייצוג מהמנוח, ויחד קבעו כי שכר הטרחה יתקבל עם סיום ההליכים המשפטיים ויעמוד על 25% מהסכום שייפסק לחברה. עוד הסכימו ביניהם כי בשום מקרה אינה יכולה החברה להגיע להסדר פשרה מול סולל בונה ללא הסכמתו וידיעתו של המנוח, ואם בכל זאת תעשה כן, אזי פעולה זו תיחשב כאילו התביעה התקבלה במלואה, והוא יהא זכאי ל-25% מסכום ההסדר.


לאחר החתימה על הסכם הטרחה, הגיש המנוח תביעה בשם החברה נגד חברת סולל בונה, בסך כולל של 388,929 שקלים. ההליכים המשפטיים החלו, הצדדים ניגשו להכרעת בורר, ובמקביל חתמו המנוח והחברה על שינוי בהסכם טרחה, בו נקבע כי המנוח יקבל 35% מהסכום שייפסק.

 

הסדר פשרה שלושה חודשים לאחר פטירת המנוח 


אולם, הצדדים לא צפו את הימשכות ההליכים על פני שנים רבות, ואת העובדה כי החברה תיקלע לקשיים כלכליים עד להגשת פירוק בינואר 2004. למרות הפירוק, נמשכו הליכי הבוררות והמנוח המשיך בייצוג.


ואז, בשנת 2007 אובחן המנוח במחלה ממארת, ותוך זמן קצר הפסיק עבודתו. כשנה אחת בלבד לאחר שאובחן, נפטר עורך הדין ממחלתו.


שלושה חודשים לאחר פטירתו, חתמה החברה על הסכם פשרה עם סולל בונה, לפיו התביעה תמחק ולא ייקבעו הוצאות. כאשר גילתה זאת אשת המנוח, מספר חודשים לאחר מכן, דרשה את שכר הטרחה עליו סוכם בין הצדדים. החברה סירבה לשלם, והתובעת הגישה תביעתה לבימ"ש השלום.


בתביעתה, טענה התובעת כי בעל החברה, הנתבע, פעל בחוסר תום לב והסתיר ממנה את העובדה כי חתם על הסדר פשרה, למרות שידע כי הינה זכאית לשכר הטרחה כיורשת המנוח, ואף לאחר שהמנוח פעל לייצוגו במשך 10 שנים במסירות ובנאמנות.


עוד לטענתה, בין החברות סוכם כי התביעה אמנם תידחה, אך החברה עדיין תקבל פיצוי על הסכמת מחיקת התביעה בסך 250 אלף שקלים. לפיה, הנתבע עשה הכל על מנת להסתיר עובדה זו ממנה, וניסה לחמוק מהתחייבותו.


בתביעתה, עתרה התובעת לבצע הרמת מסך ולתבוע את בעל החברה באופן אישי בגין התנהלותו הלקויה, ואף לחייבו בתשלום מלא של שכר הטרחה בשיעור של 35% מסכום ההסדר.

 

הנתבע: אין עילה לתביעה מאחר והחברה פורקה 


מנגד, הכחיש הנתבע את הדברים, ועתר לדחיית התביעה על הסף. לטענתו, החברה שהייתה בבעלותו היא זו שחויבה בשכר טרחה, ולאחר שפורקה עוד בשנת 2004, אין עילה נגדו, וייפוי הכוח שניתן לעורך הדין פג עם פירוקה. עוד טען הנתבע כי למעשה המנוח הוא האשם העיקרי להתמשכות ההליכים, והחברה נאלצה לממן לאורך שנים את הליכי הבוררות.


בית המשפט קיבל את טענת התובעת וקבע כי עלה בידיה להוכיח את מחויבותו רבת השנים של המנוח לייצוג החברה, וכי הוא פעל מול הנתבע באופן ישיר, כאשר הנתבע שהיה בעליה של החברה, היה גם הרוח החיה מאחוריה, ודבר לא נעלם מעיניו. על כן הורה על ביצוע הרמת מסך נגד הנתבע. 


יש לך שאלה? 

פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום הבראה כלכלית ושיקום כלכלי


עוד קבע השופט כי הנתבע פעל בחוסר תום לב לא פעם אחת אלא פעמיים. בפעם הראשונה, כאשר הסתיר את הליכי הפירוק מפני המנוח, ורק כאשר גילה זאת המנוח במקרה הנתבע התחייב לפרוע חובות החברה, על מנת שהליכי הבוררות יוכלו להימשך; ובפעם השנייה, כאשר הסתיר הנתבע את הסדר הפשרה מפני התובעת, וזאת למרות שידע היטב כי עליו לשלם שכר טרחה כחוק.


לפיכך, חייב השופט את הנתבע וכן את החברה שבבעלותו שנמצאת בפירוק, לשלם 35% מסכום הסדר הפשרה, ובסך הכל 103,250 שקלים לידי התובעת.

 

לבסוף, לאור התנהלותו הלקויה של הנתבע, הוא חויב אף בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת בסך 50 אלף שקלים.

 

ת"א 12962-06-11