בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה השבוע (יום ב') את תביעתה של אישה שטענה כי הינה זכאית למחצית מהרכוש והכספים של בן זוגה לשעבר מכורח היותם ידועים בציבור.


בשנת 1996 הכירו השניים, כאשר התובעת, יהודייה, הייתה בת 23 נשואה עם ילד, והנתבע, מוסלמי, כבן 18. רק לאחר כארבע שנים, כאשר התגרשה מבעלה דאז, התפתחה בין השניים מערכת יחסים רומנטית, אשר נקטעה בעקבות נישואיו של הנתבע.

 

התובעת: חיים משותפים במשך 10 שנים 


בתביעתה, טענה התובעת כי במשך 10 שנים, היו השניים זוג לכל דבר, ניהלו חיים משותפים ואף תכננו את עתידם. לפיה, לאורך כל שנות הזוגיות היא תמכה בנתבע, ואפשרה לו את היכולת להתפתח מקצועית, ולהרוויח כסף כאשר היא דאגה לו לכל מחסורו, הן בענייני הבית כגון הכנת ארוחות, כיבוס בגדיו וכו' והן בעניינים כלכלים כמו ניהול חשבונותיו, ועריכת קניות. 


התובעת דיווחה על רמת חיים גבוהה מאוד שהתאפשרה בזכות עבודתו של הנתבע, וסיפרה על אורח חיים שכלל טיסות לחו"ל, רכישת תכשיטים יקרים, מנוי לקאנטרי, יציאה למסעדות ובילויים ועוד.


בכתב התביעה, טענה התובעת כי למעשה לאורך השנים, פיתחה מטבע הדברים תלות כלכלית בנתבע מאחר והיא נאלצה להישאר בבית ולטפל בכל צרכיו, בזמן שהוא זה שפרנס אותה ונשא בכל הוצאות המחיה המשותפת. עוד טענה כי מעט לפני תום הקשר, החלו לבנות יחד את ביתם והתובעת הייתה אחראית על עיצוב הבית, ומעורבת בכל שלבי הבנייה.

 

היחסים ביניהם תמו, לטענתה, כאשר הנתבע הודיע לה כי הוא צריך להתחתן עם בחורה מוסלמית על מנת לרצות את הוריו, אך הוא מעוניין עדיין כי היא תהיה אשתו הראשונה והעיקרית. התובעת סירבה להצעה בתוקף, ועל כן נפרדו השניים.


כל אלה ועוד, משמשים לשיטתה כהוכחה לחייהם המשותפים ולעובדה כי הם נחשבו לידועים בציבור, ועל כן, הינה זכאית למחצית מרכושו.

 

הנתבע: קשר מיני וידידותי ותו לא


מראות עיניו של הנתבע מערכת היחסים ביניהם נראתה אחרת לגמרי. לטענתו, מעולם לא היתה לו כוונה להינשא לתובעת או לקיים חיים משותפים, ואף היא לא רצתה בכך. לטענתו, הקשר ביניהם היה קשר מיני וידידותי בלבד. עוד טען כי במהלך מערכת היחסים ביניהם, התובעת הרתה לשני גברים שונים. 


התובע הכחיש את טענות התובעת לגבי מגורים משותפים של השניים, וטען כי אמנם היה בן בית אצלה, אך מעולם לא גרו יחד, והיו נפגשים מידי פעם בעיקר על רקע מיני. לטענתו, היחסים ביניהם מעולם לא חרגו מתחום הידידות והקשר המיני והתובעת ידעה היטב כי בכוונתו להינשא רק לאישה בת דתו. התובע סיים את הקשר כאשר הודיע לה על נישואיו הקרבים, ועל העובדה כי לא יוכלו להיפגש עוד לאחר האירוסין. 


עוד טען הנתבע כי הוא אפשר לה לעשות שימוש בכרטיס האשראי שלו, מאחר שטענה כי אין לה חשבון בנק, אולם מעולם הוא לא פרנס אותה כפי שהיא טוענת. יתרה מכך, לטענתו את הכספים הרבים שתיארה היא השיגה בעצמה תוך פעילות פלילית של הלבנת הון שהוא לא היה שותף לה. היא הייתה רוכשת דברים באמצעות כרטיס האשראי שלו והיתה מחזירה לו כסף מזומן. לדבריו, היא עדיין חייבת לו סכום של כ-150 אלף שקלים.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי נראה שמדובר היה במערכת יחסים אשר היטיבה עם שניהם. השניים בילו יחד, ללא מחויבות, ונראה כי הנתבע שהיה צעיר מהתובעת, נשבה בקסמיה, והיא בתמורה ניצלה את חולשתו אליה בהוצאת כספים ממנו.


לדברי השופטת, הקשר הרגשי בין השניים היה קשר של ידידות המערב בתוכו אספקט מיני, אך לא היה מדובר בזוגיות רגילה, או באהבה גדולה. לפיה, עדותו של הנתבע הייתה מהימנה ועקבית, ועלה בידו להוכיח כי מעולם לא היה בכוונת הצדדים להינשא או לקיים חיים משותפים.

 

יש לך שאלה? 

פורום זכויות ידועים בציבור והורות משותפת
פורום בית משפט לענייני משפחה


יתרה מכך, העובדה כי במהלך הקשר הרתה התובעת לשני גברים נוספים, וכי אף אחד משלושת ילדיה אינו של הנתבע, מעידה על טיב היחסים ביניהם ועל מהותו הריאלית.


לבסוף, לפי כל אלה קבעה השופטת כי למעשה לא התקיימו יחסי שיתוף בין הצדדים ועל כן לא נחשבו לידועים בציבור. משנקבע כך, התייתר הצורך לדון בסעדים אותם ביקשה התובעת ותביעתה נדחתה על הסף.

 

תמ"ש 12793-05-10