מנהלת חשבונות כבת 60, התקבלה לעבודה חדשה, בה הוצעו לה תנאי העסקה טובים יותר. לאחר שהודיעה על התפטרותה ממקום עבודתה הקודם, היא התבשרה כי היא אינה מתאימה עוד למשרה.

 

בנסיבות אלה היא עתרה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, לתשלום פיצויים מהחברה שהפרה את הסכם העבודה, בסך 440,000 שקל, בגין נזק בלתי ממוני ופיצוי על הסכום בו היתה אמורה להשתכר במשך 16 חודשים, עד לגיל הפרישה.


מנהל חדש שהצטרף למחלקה העכיר את האווירה והתובעת בקשה לעזוב


התובעת, ילידת 1951, בעלת 35 שנות ניסיון בתחום הנהלת החשבונות, חפשה עבודה במקצוע ופנתה לחברת השמה. התובעת החלה לעבוד במרץ 2006 במחלקת הנהלת החשבונות בקיבוץ בצפון הארץ. הממונים היו שבעי רצון מעבודתה ותוך מספר שנים היא קודמה לתפקיד רכזת המחלקה, משכורתה הועלתה והיא קבלה רכב צמוד.

 

בשנת 2010 התחלף מנהל הכספים וביקש להכניס שינויים במחלקה, הדבר גרם להעכרת אווירת העבודה והתובעת פנתה לחברת ההשמה, בבקשה למצוא מקום עבודה חדש, בשל התנהלותו של המנהל החדש ובקשה שהמקום החדש יהיה קרוב יותר למקום מגוריה.


מנהלת החשבונות נשלחה לראיון עבודה אצל הנתבעת, שהינה חברה העוסקת בראיית חשבון, הממוקמת בסמוך למקום מגוריה. לאחר מספר פגישות סוכם כי היא תתחיל לעבוד בחברה החדשה וסוכמו גם תנאי העבודה, ביניהם משכורת חודשית גבוהה יותר בסך 1,500 שקל ממשכורתה הנוכחית.

 

מנהל העסקים של החברה, ביקש שהתובעת תתחיל בעבודה באופן מיידי, אך היא הבהירה כי עליה לעבוד בקיבוץ עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. בסופו של דבר סוכם כי היא תתחיל לעבוד בתחילת חודש אפריל של שנת 2011. התובעת שלחה מכתב התפטרות ונתנה הודעה מוקדמת עד למועד תחילת עבודתה החדשה.


הנתבעת שמעה כי העובדת אינה מספיק מקצועית ואינה מתאימה לחברה


באותה תקופה מנהלת הסניף יצרה קשר עם מחלקת הנהלת החשבונות של הקיבוץ, שם התבשר לה כי התובעת אינה מספיק מקצועית בשביל לעבוד אצל הנתבעת ואף קבלה המלצה, שלא להעסיק אותה.

 

מנהל העסקים הודיע לתובעת, כיומיים לפני תחילת עבודתה, כי למרות מה שסוכם, היא לא תתחיל לעבוד בחברה, זאת בעקבות מידע חדש שהתקבל אודותיה. המנהל לא היה מוכן למסור את זהות מוסר המידע או את תוכנו. התובעת שנותרה ללא פרנסה, כתבה מכתב לקיבוץ ומסרה כי היא חוזרת בה מהתפטרותה, והיא חזרה לעבוד בתנאים הקודמים, כעבור מספר חודשים היא פוטרה.


בעת הדיון המשפטי, הנתבעת טענה כי על התביעה להידחות, משום שהיא לא חייבת דבר לתובעת, לדעתה היא לא גרמה לה כל נזק ואין כל קשר בין אי קבלתה לעבודה לבין פיטוריה ממחלקת החשבונות הקיבוץ.


התובעת תפוצה בסך 45,000 שקל, בשל הפרת החוזה


בית הדין דן בסוגיית תום הלב של הצדדים וקבע כי התנהגותה של הנתבעת לא היתה תקינה, מאחר והיא נדרשה לברר את הפרטים אודות הנתבעת, טרם הודיעה לה שהיא התקבלה לעבודה. עוד קבע כי הנתבעת בחרה לתת אמון מוחלט במידע שקיבלה על התובעת, מבלי לאפשר לתובעת לדעת במי או במה מדובר, ולא ניתנה לה ההזדמנות לשכנע את הנתבעת לקיים בכל זאת את חוזה העבודה.

 

יש לך שאלה?

פורום חוזה עבודה
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בנסיבות אלה חייב בית הדין את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה שנכרת בין הצדדים, בסך 45,000 שקל, הכולל פיצוי בעד נזק ממוני ופיצוי בשל עגמת נפש. בנוסף הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 11,800 שקל.


ס"ע 26620-03-12