בית המשפט המחוזי בנצרת גזר אתמול (יום ד') כשלוש שנות מאסר בפועל על שני נאשמים שהציתו את רכבה של עובדת סוציאלית.

 

הנאשם ומשפחתו היו מטופלים בלשכת הרווחה על ידי עובדת סוציאלית. בעקבות דיווחים שהגישה העובדת, בין היתר על אלימות הנאשם כלפי משפחתו, ביקש הנאשם לנקום בה. לשם כך, הוא ביקש מחברו, הנאשם השני, לחבור אליו ולהצית את מכוניתה כנקמה.


וכך, באמצע אוגוסט 2013 בשעת לילה מאוחרת, נסעו השניים לתחנת דלק באזור מגוריהם כשהנאשם הראשון אוחז בהגה כשהוא נתון בפסילת רישיון וללא ביטוח תקף. הנאשמים רכשו חומר דליק ועשו דרכם למקום מגוריה של המתלוננת. כשהגיעו לביתה, יצא הנאשם השני מהרכב והצית כליל את רכבה של המתלוננת, עד שידו נלכדה אף היא באש. הוא הזדרז להיכנס חזרה למכונית ושני הנאשמים ברחו במהירה מהמקום. מכוניתה של המתלוננת נשרפה כליל.

 

המכונית הוצתה כנקמה על דיווחיה של העובדת הסוציאלית 


בטיעוניה לעונש, הדגישה המאשימה את החומרה הרבה שבעבירות ההצתה, כאשר למצית אין שליטה על האש המתפשטת ופעמים רבות היא עלולה להסתיים בפגיעות חמורות הרבה יותר. חמורה מכך העובדה כי פעולת ההצתה המסוכנת בוצעה מתוך תחושת נקם כלפי עובדת ציבור על רקע עבודתה.


לפיכך, ובהתחשב בעבר הפלילי העשיר של שני הנאשמים, ובעובדה כי הנאשם הראשון נהג ברכב תחת פסילה, עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל לשניהם שינוע בין 4 ל-7 שנות מאסר. בנוסף, עתרה המאשימה לחייב את הנאשמים בפיצוי גבוה למתלוננת על הפגיעה הן ברכושה והן בנפשה.


סנגורו של הנאשם הראשון ציין ראשית כי הנאשמים הודו מיד בכתב האישום ובכך חסכו מן המתלוננת מתן עדות בבית המשפט. לפיו, כל שהנאשם מעוניין בו הוא ליישר את ההדורים עימה, ואף הוא הביע צער וחרטה על המעשים.


לטענתו, הנאשם צריך לקבל עונש נמוך יותר מזה של חברו, מאחר והוא לא היה זה שהצית בפועל את הרכב, אלא ישב והמתין במכונית. כמו כן, ציין הסנגור, כי הנזק אינו חמור במיוחד מאחר ומדובר ברכב ששוויו מועט, שאף היה מבוטח בביטוח מקיף.


בנוסף, ציין הסנגור את הנסיבות האישיות של הנאשם, והזכיר כי מדובר באב לשלוש הבנות וכי הוא כבר עצור משך חודשים רבים. בעתירתו ביקש הסנגור להטיל עונש מאסר על הנאשמים שלא יעלה על 20 חודשים.


באת כוחו של הנאשם השני הצטרפה לדברי עמיתה, והוסיפה רק כי מרשה הוא זה שצריך לקבל עונש נמוך יותר מחברו לאור העובדה שהוא התלווה לחברו בנקמתו האישית, כאשר לו אין דבר וחצי דבר עם המתלוננת. לטענתה, הנאשם הראשון שכנע את מרשה לסייע לו בעבירה, והוא נאלץ להסכים לכך בעקבות מצב כלכלי ונפשי ירוד.


בנוסף, טענה כי יש לראות בעבירה זו עבירת רכוש ולא כזאת שיש בה כדי לסכן נפשות, שכן הנאשם הצית באופן נקודתי את רכבה של המתלוננת, בעת לילה, כשלא היה אדם אחר בקרבתו.


ביהמ"ש: הנאשמים פגעו בתחושת הביטחון של עובדי שירותי הרווחה 


בראשית דבריו, ציין השופט כי מדובר בעבירת הצתה חמורה, שבניגוד לדברי ההגנה, היתה עלולה להסתיים בפגיעה חמורה ביותר. השופט אף הדגיש את הפגיעה במתלוננת, שלא הסתכמה בפגיעה ברכוש בלבד, אלא פגעה בתחושת הביטחון של העובדת הסוציאלית בפרט ושל עובדי שירותי הרווחה בכלל לאור העובדה שהעבירה נבעה מתחושות נקם הקשורות בקשר ישיר לעבודתה של המתלוננת.


בנוסף, הדגיש השופט את העובדה כי הנאשמים ביצעו את העבירה כשמעל לראשם תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בגין עבירות קודמות, והנאשם השני אף הוסיף חטא על פשע כאשר נהג ברכב כשהוא תחת פסילת רישיון, ללא ביטוח בתוקף, ולאחר שקיבל הודעת אי שימוש על רכבו.

 

יש לך שאלה? 

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום עבירות רכוש | גניבה | פריצה


לאור כל זאת, גזר השופט 3 שנות מאסר בפועל על הנאשם הראשון, ו-30 חודשי מאסר בפועל על הנאשם השני. בנוסף גזר עליהם השופט עונשי מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 שקלים כל אחד, ופיצוי בסך 7,500 שקלים למתלוננת.


ת"פ 14785-10-13