בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, קיבל השבוע (יום א') את תביעתו של תושב האזור כנגד עיריית פרדס חנה-כרכור לאחר שעץ אלון עתיק קרס על מכוניתו.
עץ אלון עתיק קרס על מכונית התובע
לפי תביעתו, ביולי 2012 בצהרי יום קיצי, נפל על מכוניתו, שחנתה בסמוך לביתו של התובע, חלקו של עץ אלון שהיה נטוע במדרכה הסמוכה. בעקבות נזקים שנגרמו לרכבו על ידי העץ, העמיד התובע תביעתו בסך כולל של 14,855 שקלים.
לטענת התובע, מאחר והעץ היה נטוע במדרכה שנתונה תחת אחריותה ופיקוחה, מטבע הדברים העירייה צריכה לפצות אותו בעבור הנזק שנגרם לו. כמו כן, הוכחה לאחריותה ניתן לראות בעובדה כי פינוי העץ לאחר הנפילה, נעשה על ידי עובדי העירייה שנשלחו על ידה.
הנתבעת: אינה אחראית לנפילת העץ
מנגד, טענה הנתבעת כי העץ אינו נתון תחת אחריותה, אך אפילו אם היה, אין היא אחראית לנפילתו. לטענתה, לא היו כלל סימנים מקדימים לנפילה, ועל כן לא יכולה היתה לנקוט באמצעי זהירות מתאימים על מנת למנוע את קריסתו.
בתגובה לטענות הנתבעת, העידה אשתו של התובע וטענה כי תושבי השכונה פנו לא פעם לעירייה בבקשה לבצע כריתה של העץ העתיק שהראה, זה זמן רב, סימנים של גסיסה. לטענתה, התושבים חששו ממקרה כזה בדיוק, בו יקרוס העץ לפתע ויסכן רכוש ואפילו חיי אדם.
לתמיכה בטענותיה, הגישה אשת התובע העתק מכתבה שפורסמה באותו עניין במקומון.
הנתבעת: ביקשה מקק"ל לגזום את העץ כמחווה של רצון טוב ותו לא
לאחר עדות אשת התובע, הודתה הנתבעת כי אכן קיבלה פניות בנושא, אולם היא עדיין לא נושאת באחריות למקרה מאחר וראשית, העץ נמצא בשטח פרטי שאינה אחראית כלפיו; שנית, העץ נשוא התביעה, הינו עץ מוגן והאחריות עליו מוטלת על הקרן הקיימת לישראל, כך שממילא לא יכולה היתה העירייה לכרות אותו ללא אישורה; ושלישית, מדובר באירוע חריג ביותר, שלא ניתן לצפות אותו, ואינו כרוך במחדל כלשהו של העירייה אלא בתוצאה מצערת של כוח עליון.
הנתבעת תמכה טענותיה במפת שטחים המאשרת את הטענה כי העץ מצוי בשטח פרטי, וכן הציגה בפני ביהמ"ש טופס פניה לקרן הקיימת לישראל, בה ביקשה אישור לגזום את ענפי העץ לאור בקשת התושבים.
בנוסף, טענה הנתבעת כי בקשה זו נעשתה לפנים משורת הדין, וכמחווה של רצון טוב, ואינה בשום פנים ואופן מוכיחה אחריות כלשהי של העירייה כלפי העץ.
ביהמ"ש: על העירייה לדאוג לרווחת תושביה ולהסיר מפגעים
בראשית דבריה, קבעה השופטת כי עץ, כשלעצמו, אינו נחשב לדבר מסוכן, ועל כן מוטלת על התובע האחריות להוכיח כי העץ המדובר היווה סיכון ספציפי וכי העירייה ידעה על אותו הסיכון. לפי השופטת, עלה בידו של התובע להוכיח כי העירייה ידעה על העץ העתיק והרי היא הודתה בכך בעצמה, כאשר הציגה טופס המבקש לגזום את ענפי העץ, שנשלח על ידה לקק"ל.
אולם, כאשר ביקשה השופטת מהנתבעת להציג בפניה מכתב תשובה מהקרן הקיימת המסרב לתת אישור לגזום את הענפים, טענה העירייה כי אין ברשותה מסמך כזה.
כעת, ביקשה השופטת לבחון את מידת אחריותה של הנתבעת כלפי העץ העתיק, וקבעה לאחר בחינה של פסקי דין דומים וכן לאחר עיון בסעיף 235 לפקודת העיריות, כי העירייה צריכה להסיר כל מכשול שנוצר ברחוב, וכן לפעול על מנת למנוע מכשולים כגון אלו.
גם אם השטח המדובר הינו בבחינת שטח פרטי, העץ עדיין היה נטוע במדרכה ציבורית ולא בתוך גינה פרטית או חצר. על כן, חובתה של העירייה לפעול לרווחת התושבים ולהסיר מפגעים העלולים לסכן אותם.
העירייה תפצה את התובע עבור קריסת העץ והנזק הנגרם מנפילתו
לבסוף, קבעה השופטת כי לאור אחריותה של העירייה, ולאור העובדה כי לא עשתה כנדרש על מנת לסלק את המפגע, היא נושאת באחריות הבלעדית לאירוע ועליה לפצות את התובע. עוד הוסיפה השופטת כי לו הנתבעת היתה באמת משוכנעת בדבר אחריותה של הקרן הקיימת לישראל, היתה מגישה תביעת צד ג' כלפיה, משלא עשתה כן, נותר רק להטיל עליה את מלוא האחריות.
יש לך שאלה?
פורום צרכנות ותביעות קטנות
פורום תביעת ביטוח
לפי כל אלה, חייבה השופטת את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בסך 13,301 שקלים בלבד, לאחר ניכוי שכר טרחתו של השמאי וכן בהוצאות משפט בסך 500 שקלים.
