בית המשפט המחוזי בנצרת הפך החודש את החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה, והחזיר קטין כבן 4.5 למשמורת האם. לטענת השופטים, עד שחוק חזקת הגיל הרך לא בוטל, יש לפעול לפיו.

 

האם עברה למרכז עם הקטין ללא הסכמת האב 


כאשר היה הילד כבן חצי שנה בלבד, נפרדו הוריו. לאחר פרידתם, חתמו הצדדים על הסדר משמורת משותפת, כאשר האב טיפל בו בכל יום בשעות אחר הצהריים, עד לחזרתה של האם מהעבודה, ולקח אותו אליו בכל סוף שבוע שני.


אולם, הרמוניה זו נפסקה באחת כאשר החליטה האם לעבור עם בנם המשותף ממקום מגוריה בצפון למרכז הארץ, ועשתה זאת ללא הסכמתו של האב, וללא אישור בית משפט.

 

הבן הוחזר, האם נשארה במרכז הארץ 


בעקבות המעבר המפתיע, הגיש האב, אשר ביקש להישאר קרוב לבנו הפעוט, תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה, בבקשה להורות לאישה לחזור לעיר מגוריהם לאלתר. ביהמ"ש נעתר לבקשתו, אולם האם סירבה לחזור לעיר, והסכימה לעבור למגורים זמניים בלבד, באיזור סמוך לעיר המגורים של האב בצפון הארץ.


לצורך בחינת המשמורת המשותפת, מינה ביהמ"ש מומחה אשר יבדוק את המסוגלות ההורית של הצדדים. המומחה הגיש חוות דעתו וקבע כי לשני ההורים מסוגלות הורית דומה, אך מסוגלותו של האב גוברת במקרה זה על זו של האם, לנוכח זמינותו, ולנוכח העובדה כי האם עובדת בשעות אחר הצהריים, ולכן בסופו של יום, הילד יטופל למעשה על ידי סבתו ולא על ידי אמו.

 

ביהמ"ש: האם מבקשת לקדם את הקריירה שלה על חשבון טובתו של בנה 


בנוסף, התחשב ביהמ"ש, בעת מתן ההחלטה, בעובדה כי האם העבירה את הילד למקום מגורים מרוחק מבלי לבקש אישור מהאב, ובניגוד מוחלט להסדר שנערך ביניהם, ואף רשמה אותו לגן במקום. כמו כן, קבע ביהמ"ש כי עומדת לרעתה של האישה העובדה שבעקבות החלטת השופט היא אמנם השיבה את בנה להתגורר בצפון, אולם היא עצמה נשארה במרכז הארץ בעקבות עבודתה ורצונה לקדם את הקריירה שלה. פעולות אלו, לפי השופט, נעשו על חשבון טובתו של בנה.


לבסוף, ציין ביהמ"ש כי ממילא הילד גדל רוב הזמן אצל האב, שטיפל בו בכל יום, ולפיכך העביר את המשמורת הבלעדית לידיו.

 

התעלמות המומחה מחוק חזקת הגיל הרך 


האם טענה במהלך המשפט כי המומחה התעלם בחוות דעתו מחוק חזקת הגיל הרך, וכי למרות הנימוקים המכובדים של המומחה, לא נמצאה סיבה לסטות מחוק זה, המאפשר חזקת האם על הילד באופן כמעט אוטומטי.


בית המשפט השיב לטענות אלו בהחלטתו, וקבע כי חזקת גיל הרך נקבעה על מנת להיטיב עם הילד, ואילו במקרה זה היא עלולה לפגוע בו.

 

האם סירבה לקבל את החלטת בית המשפט ופנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת להגשת ערעור.

 

ערעור על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי 


בערעורה, טענה האם כי בית המשפט היה צריך לאפשר חקירה של המומחה על חוות הדעת שהגיש, וטעה כאשר אסר עליה, ומכאן גם על בנה, לעבור למרכז הארץ.


עוד טענה המערערת כי במקום עבודתה החדש במרכז, המספק לה משכורת טובה יותר בתנאים טובים יותר, היא הגיעה להסדר עם מעסיקה כי תעבוד עד שעות אחר הצהריים המוקדמות, כדי שתוכל לאסוף את בנה מהגן. לפיכך, הטענה כי האב זמין יותר לגידול הילד מתבטלת לאלתר.


לבסוף, ציינה המערערת כי בית המשפט היה צריך להתחשב יותר בחזקת גיל הרך, ולבחון ביתר שאת את זמינותה ואת טובתו של הילד במעבר.

 

האב: זמינות האם מצומצמת ביותר 


מנגד, טען המשיב לערעור כי ההחלטה ניתנה בצדק על פי חוות דעתו של מומחה הבקיא בסוגיות אלו. לטענתו, זמינותה ה"חדשה" של המערערת הינה למעשה מצג שווא ובפועל הינה מצומצמת ביותר.


לאחר שמיעת הצדדים, ובחינת זמינותה ומסוגלותה ההורית של האם לנוכח התנאים החדשים בעבודתה, קבע בית המשפט כי המשמורת תוחזר לאלתר לידי האם.

 

המחוזי: האם ראתה את טובתו של הילד לנגד עיניה 


בנימוקיהם להחלטה, טענו השופטים כי המערערת עברה למקום מגורים אחר על מנת לשפר את תנאי עבודתה כרופאה, ועל מנת לקבל שכר גבוה יותר. תנאים אלה מיטיבים גם עם בנה, ולכן לא ניתן לומר כי המערערת לא ראתה את טובתו לנגד עיניה.


כמו כן, לא הוכח בהליך המשפטי הקודם, כי מעבר שכזה בהכרח יפגע בילד או שנבע מחוסר אכפתיות משווע של האם ולהיפך, כפי שהוכח, נועד אך להיטיב עמו.

 

יש לך שאלה? 

פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

 

המחוזי: עד שלא בוטלה חזקת הגיל הרך יש לפעול לפיה 


לבסוף, קבעו השופטים כי המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש לא בחן כראוי את חזקת הגיל הרך, שאם היה עושה כן, היה קרוב לוודאי מגיע למסקנה הפוכה. לטענתם, למרות שכיום ישנה בחינה מחודשת של חוק זה, הנותן עדיפות לאימהות בקביעת משמורת לגיל הרך, עדיין לא התקבלה החלטה סופית בעניין, ולכן במקרה כזה, כאשר לא ניתנה סיבה מספקת להעברתו של ילד רך בשנים לחזקת אביו, אין להתעלם מחוק זה ולאמץ מסקנות המנוגדות לו.


לפי כל אלה, ביטל ביהמ"ש המחוזי את פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, והעביר את המשמורת בחזרה לידי האם. בנוסף, חויב האב בתשלום שכר טרחת עו"ד למערערת בסך 10,000 שקלים.