בית משפט השלום בירושלים דן בשבוע שעבר (יום ג') בתביעתו של עורך דין כנגד קאנטרי קלאב בעיר בגין לשון הרע, לאחר שמנהל המועדון צרח עליו בפומבי והאשים אותו בכך שלא שילם דמי מנוי. ביהמ"ש קיבל תביעתו וחייב את בעל המועדון בתשלום פיצויים בסך 150 אלף שקלים.
המנהל צרח על התובע בנוכחות המתאמנים במקום
עורך הדין התובע הצטרף ביולי 2009 לקאנטרי קלאב בעירו, ושילם דמי מנוי שנתיים. למרות העובדה כי שילם את דמי המנוי במלואם, נציגי המועדון פנו אליו מספר פעמים בטענה כי הוא לא שילם ולכן הוא אף אינו מצוין ברשימת המנויים.
התובע השיב לנציגת המועדון, פעם אחר פעם, כי הוא שילם את דמי המנוי במלואם, וכי שמו חייב להופיע ברשימה, אולם הנציגה לא מצאה את שמו והתעקשה שלא שילם.
במחשבה כי הטעות תתברר במהירה, המשיך התובע לפקוד את המועדון, כאשר באחת הפעמים ניגש אליו מנהל המועדון וטען כלפיו, בנוכחות שאר המתאמנים במקום, כי הוא מתאמן מבלי ששילם דמי מנוי. לטענת התובע, המנהל פנה אליו בצעקות והאשים אותו כי הוא גנב וכי הוא "מתאמן על חשבונם". עוד ציין התובע כי המנהל הוסיף ואיים עליו שלא יעז להיכנס שוב למקום מבלי לשלם.
התובע בתגובה השיב לו כי הוא שילם את דמי המנוי, ושאל את המנהל אם הוא מכיר אותו, מנהל הנתבעת השיב לו כי זה שהוא עורך דין במקצועו לא אומר שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו.
בתום חילופי הדברים ביניהם, ביקש התובע לגשת למשרדי ההנהלה, ושם נמצא שמו ברשימת המנויים לאחר בדיקת נוספת. כמו כן, הראה התובע את הקבלות על התשלום למנהל.
למרות שהתובע הוכיח ששילם פרסם המנהל מודעה המכפישה את שמו
אולם, נדמה כי כל אלו לא עשו רושם מיוחד על מנהל הנתבעת, והוא הורה למזכירתו לתלות מודעה בולטת בצבעים זועקים המזהירה את התובע, כששמו המלא מתנוסס עליה, מלהיכנס למועדון כל עוד לא שילם את חובו. המודעה ניצבה בכניסה במשך יומיים, והיתה גלויה לעיני כל, עד שהוסר לבסוף.
התובע הגיש תביעה בגין לשון הרע, וטען כי התנהלותו של המועדון גרמה להכפשת שמו, ביזתה והשפילה אותו שלא לצורך ועל לא עוול בכפו, וזאת לאחר שניסה מספר פעמים להוכיח כי שילם את דמי המנוי למרות שלא היה צריך לעשות כן.
מנהל הנתבעת: דיבר בארבע עיניים עם התובע
מנגד, טען מנהל הנתבעת כי אינו בדיוק זוכר את פרטי האירוע מאחר ועברו שנים רבות, אולם הוא זוכר כי הוא דיבר עם התובע בארבע עיניים ולא הרים את קולו. עוד טען מנהל הנתבעת כי המזכירה היא זו שתלתה את המודעה על דעת עצמה, ולא התייעצה איתו על כך כלל. אולם, לאחר שבעדותה ציינה המזכירה כי היא פעלה לפי הוראותיו, חזר בו המנהל מההאשמה וטען כי הורה לה לכתוב את ההודעה ואישר אותה אף על פי שלא הסכים עם תוכנה.
ביהמ"ש: התנהלות משפילה ומבזה מצד הנתבעת
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבלה השופטת את התביעה במלואה, וקבעה כי הנהלת הנתבעת פעלה כלפי התובע בתוקפנות חסרת סיבה ובאופן פומבי שעולה לכדי לשון הרע.
השופטת אף הביעה מורת רוחה מההתנהלות הקלוקלת של הנתבעת כאשר היא מציינת כי עדויות מטעם הנתבעת היו סתורות, לא עקביות, ולא אמינות כלל לעומת גרסתו העקבית והמהימנה של התובע אשר נתמך על ידי עדויות אמינות של אנשים שנכחו במקום בעת האירוע.
עוד טענה השופטת בנימוקיה להחלטה, כי הוכח מעל לכל ספק שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב לאחר שהייתה מודעת לכך כי התובע שילם את דמי המנוי במלואם.
השופטת הוסיפה בסיום דבריה, כי גם אם לא שילם התובע את דמי המנוי, עדיין אין הצדקה להתנהלותה המבזה של הנתבעת ולהלבנת פניו של התובע.
יש לך שאלה?
פורום לשון הרע
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
30 אלף שקל הוצאות משפט בגין בזבוז זמנו היקר של ביהמ"ש
לפי כל אלה, חייבה השופטת את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 50 אלף שקלים לתובע בגין האירוע הראשון בו צעק המנהל עליו בפומבי, ופיצוי בסך 100 אלף שקלים בגין פרסום המודעה הנושאת את שם התובע. הפיצוי הגבוה עבור המודעה נקבע בשל הנסיבות החמורות בהן נתלתה, כאשר כבר הוכח מעל לכל ספק כי התובע שילם על המנוי.
לבסוף, חייבה השופטת את הנתבעת גם בהוצאות משפט גבוהות בסך 30 אלף שקלים, וזאת לאחר שקבעה כי הנתבעת הביאה עדויות וטענות סותרות אשר רק האריכו וסיבכו את ההליך המשפטי ובזבזו את זמנו היקר של בית המשפט.
עודכן ב: 19/02/2014
.jpg)
.jpg)
