האם זוג שהפסיק להתאמן בחדר כושר עקב בעיות רפואיות זכאי לקבל כספו בחזרה? בשאלה זו דן אתמול (יום א') בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, וחייב את הנהלת המכון בהחזר חלקי של סכום המנוי.
החלו לחוש ברע ונאלצו להפסיק את המנוי למכון
ביוני 2011, רכשו התובע ובת זוגו מנוי זוגי בחדר כושר. לאחר כחצי שנה, חידשו את המנוי למנוי שנתי, וקיבלו בעת החידוש שלושה חודשים נוספים בחינם, מאחר שבתקופת המנוי הקודמת לא הגיעו בני הזוג להתאמן בעקבות בעיות רפואיות שונות ונסיעות לחו"ל. בני הזוג שילמו דמי מנוי בסך 3,555 שקלים.
אולם, זמן לא רב לאחר חידוש המנוי, חשו בני הזוג ברע ונאלצו להפסיק את הגעתם למכון. בן הזוג סבל מהפרעות בקצב הלב, ואף אושפז בשל כך בבית החולים, ובת הזוג החלה לסבול מתגובות אלרגיות למי הבריכה ומבעיות אורתופדיות שונות.
מכון הכושר התעלם מבקשת התובעים לביטול המנוי
לאחר שהבינו התובעים כי למעשה לא יוכלו לממש את המנוי, פנו למכון הכושר וביקשו לבטל אותו בשל אילוצים רפואיים. התובעים אף צירפו אישורים רפואיים לתמיכה בבקשתם. אולם, לפי תביעתם, מכון הכושר התעלם לחלוטין מבקשתם, ולא הגיב לפנייתם בנושא. רק כשלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה, קיבלו לבסוף מענה מהמקום, אשר הודיע להם על ביטול המנוי.
אלא שאז, טענה הנהלת המכון כי בני הזוג אינם זכאים כלל להחזר כספי, ויתרה מכך, הודיעה על אובדן המסמכים הרפואיים שהוגשו.
לאחר ניסיונות מרובים לדבר עם מנהל המקום שלא צלחו, פנה התובע למועצה הישראלית לצרכנות, אולם המכון לא שעה אף להפצרותיה של המועצה ולא הגיב לפניותיה, אלא גבה את מלוא הסכום הנותר לתשלום באמצעות פרטי כרטיס האשראי של התובע.
התובע: הנהלת המכון פעלה בחוסר תום לב
משכך, פנה התובע אל בית המשפט והגיש תביעתו כנגד המכון. ראשית, טען התובע כי הינו זכאי לפי חוק לביטול המנוי מאחר והוא הציג בפני הנהלת המכון אישורים רפואיים כנדרש. לטענתו, כאשר הנתבעת התעלמה מההודעה והוסיפה לחייבם על שירותים שלא השתמשו בהם, פעלה הנהלת המכון בחוסר תום לב כלפיהם והתעשרה על חשבון התובעים.
עוד הוסיף התובע כי מאחר ומדובר למעשה בעסקה מתמשכת, הנהלת המכון היתה מחויבת לבטל את המנוי בתוך שלושה ימים, לעצור את החיובים ולהחזיר לו את כספו.
הנתבעת טוענת לקנוניה מצד התובע
מנגד, טענה הנהלת המכון הנתבעת, כי אין היא מחויבת להחזיר לו דבר וזאת מהנימוקים הבאים. ראשית, טענה הנתבעת כי התובע לא צירף לבקשת הביטול את אשתו, שהרי מדובר במנוי זוגי. שנית, טענה כי התובע הגיש מסמכים רפואיים אשר אינם קבילים למעשה מאחר והם נרשמו על ידו. בכך, טענה הנתבעת, ניצל התובע את מעמדו כרופא וביקש לעשות "יד אחת" עם אשתו על מנת להשיג כספים שאינם מגיעים לו כחוק.
בנוסף, טענה הנתבעת כי ממילא התובע קיבל מנוי זוגי שהקנה לו הנחה משמעותית, ומשמעות הדבר כי אינו יכול ליהנות מהחזר מלא לאחר הביטול. לבסוף, טענה הנתבעת כי כלל לא הגיעו לידיה פניות או מכתבים מהמועצה הישראלית לצרכנות, ועל כן לא נענו.
לאחר שהובהר לנציג הנתבעת כי מדובר באישורים רפואיים שהתקבלו מרופאים שונים, והתובע רק שלח אותם בצירוף נייר מכתבים הנושא את שמו, חזר בו הנציג מההאשמות הקשות שהטיח בתובע בדבר האותנטיות של האישורים הרפואיים.
ביהמ"ש: היה על התובעים לצפות מראש את מצבם הרפואי לנוכח ניסיון העבר
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת העדויות, קבעה השופטת כי היא מקבלת את התביעה באופן חלקי. בנימוקיה להחלטתה, טענה כי אמנם לא מדובר במצב של "סיכול", כפי שטען התובע כאשר ציין כי לאור מצבם הבריאותי לא היתה להם ברירה אלא להפסיק את המנוי. לפי השופטת, לא מדובר במצב שלא יכלו לצפות אותו התובעים מבעוד מועד, שהרי לפי המסמכים הרפואיים שהוגשו, נאלצו בני הזוג להפסיק פעילותם מספר פעמים בתקופת המנוי הקודמת, והתובע אף נאלץ לעבור טיפול בשוק חשמלי על מנת להסדיר את קצב לבו.
יש לך שאלה?
פורום צרכנות ותביעות קטנות
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
יחד עם זאת, קבעה השופטת, כי מאחר ובני הזוג אינם מסוגלים פיזית להמשיך את פעילותם במכון, מן הראוי לאפשר להם לבטל את החוזה.
לבסוף, חייבה השופטת את הנהלת המכון בהשבתו של הסכום היחסי ששולם עבור חצי שנה בה לא התאמנו התובעים, בתוספת של חודש וחצי מתוך שלושת החודשים הנוספים שניתנו להם בחינם, ובסך הכל ב- 1,332 שקלים. כמו כן, חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 400 שקלים.
.jpg)
.jpg)
