בית המשפט המחוזי קיבל השבוע (יום ב') ערעורה של האגודה לשמירת זכויות הפרט כנגד החלטת בימ"ש השלום בתל אביב, וחייב את עיתון "מקור ראשון" בתשלום פיצויים בסך 50 אלף שקלים בגין הפלייתה לרעה של האוכלוסייה הגאה בישראל.
העסקה בוצעה הפרסום בוטל
במרץ 2010, פנתה האגודה לשמירת זכויות הפרט, הפועלת בין השאר למען רווחתם של הקהילה הגאה בארץ, לעיתון "מקור ראשון" בבקשה לרכוש מודעת פרסום בעיתון. המודעה נועדה לפרסם "קו קשב" לקהילה הגאה והבקשה בוצעה באמצעות אתר העיתון ברשת.
למחרת הבקשה, פנה נציג העיתון לאגודה ופירט את פרטי העסקה. במהלך השיחה, סוכם בין הצדדים כי המודעה תפורסם במוסף סוף השבוע הקרוב של העיתון, וכן סוכם על תשלום עבורה בסך 1,400 שקלים.
אולם, למרבה הפלא, בסוף השבוע לא פורסמה המודעה. בתגובה לפנייתה התנצל נציג העיתון והודיע לאגודה כי העניין נבדק שנית והמודעה אושרה באופן סופי ותפורסם בסוף השבוע הבא. אולם, גם אז המודעה לא פורסמה. לאחר בירור העניין, התברר כי הנהלת העיתון הטילה וטו על פרסום המודעה. כשפנתה האגודה בפעם השלישית לפרסום המודעה, סורבה על ידי העיתון.
האגודה לזכויות הפרט: הפליה והפרת חוזה
משכך, הגישה האגודה לזכויות הפרט תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד העיתון תחת שתי טענות עיקריות. ראשית, טענה התובעת כי בסירובו, הפר העיתון חוזה שנערך בין הצדדים, ושנית, עברה הנהלת העיתון במעשיה על חוק איסור הפליה, כאשר סירובה, לטענת התובעת, נבע בבירור בשל תוכנה של המודעה וקהל היעד שלה.
הנתבעת: לא נכרת חוזה מחייב
מנגד, טענה הנהלת העיתון כי אין עילה לתביעה כלל, מאחר ולא נכרת חוזה מחייב וסופי בין הצדדים, שכן פרסום המודעה צריך לעבור ממילא אישור של עורך העיתון. מאחר שזה לא נתן אישורו בסופו של דבר, הסכם ההתקשרות בטל אוטומטית ואינו מחייב את העיתון.
כמו כן, לפיה לא מדובר במודעה לשירות הציבור, מאחר והיא מיועדת לציבור מסוים מאוד ועל כן אין מדובר בחובת פרסום של העיתון.
בימ"ש השלום קובע כי לא נכרת הסכם בין הצדדים
בית המשפט קיבל את טענות הנתבעת, ודחה את התביעה תוך הנימוק כי למעשה פרסום המודעה היה תלוי בתנאי נוסף ולא נסגר ונחתם בעת ההתקשרות הטלפונית בין הצדדים. עוד טען השופט בנימוקיו להחלטתו, כי למעשה רשאית הנהלת העיתון, הפונה בעיקר לקהל דתי, להגן על ציבור קוראיו ולהחליט כי מדובר בחומר שלא ראוי לעיתון מסוג זה.
ערעור למחוזי: עסקה טלפונית כמוה כחוזה חתום
האגודה לא וויתרה, והגישה ערעור על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. בערעורה, טענה כי שגה ביהמ"ש בקביעתו וכי ההסכם הטלפוני שסוכם עם נציג העיתון, לא פעם אלא פעמיים, מהווה למעשה חוזה לכל דבר המחייב את הצדדים. מה גם שפורטו בשיחה תנאי התשלום ותנאי העסקה, ותוכן המודעה נאמר במפורש ולא הוסתר.
לפי קביעה זו, הפר העיתון את חובתו כלפי האגודה ומכאן את ההסכם ביניהם. כמו כן, העובדה כי לא חתמה הנהלת העיתון על טופס ממש, לא אומרת דבר וחצי דבר על אי קיומו של חוזה, ולהיפך, דינה הוא למעשה דינו של כל הסכם התקשרות טלפוני או אינטרנטי. יתרה מכך, לא נשלחה הודעת ביטול על העסקה, ועל כן הינה שרירה וקיימת.
הפרת חובת תום הלב על ידי העיתון
בנוסף על כך, טענה התובעת כי גם אם נניח ולא נכרת חוזה סופי ומחייב ביניהם, עדיין הפרה הנהלת העיתון את חובת תום הלב. לדבריה, הצדדים הגיעו לשלב מתקדם מאוד בעסקה, ולמעשה סופי בעיני המערערת, ובשלב זה היה על העיתון לפעול בשקיפות כלפיה, ולו סירב לפרסם את המודעה היה עליו להודיע על כך בזמן, או בסמוך לביצוע העסקה. בביטול הפרסום, פסל העיתון את הקהילה הגאה אותה היא מייצגת, ולא את נוסח המודעה.
עוד טענה המערערת כי לא עלה בידי העיתון להוכיח כי כל מודעת פרסום כפופה לאישורו של עורך העיתון, או שהעיתון בכלל רשאי לפסול כך מודעה שכזו. לפיה, לעיתון ישנו תפקיד מרכזי במתן במה לשיח ציבורי והוא אמור להיות נאמן לעיקרון חופש הביטוי ולא לפסילה של קהלים ולצנזורה.
המערערת: ביהמ"ש ביסס קביעתו על תפיסה סטראוטיפית
יתרה מכך, המודעה אינה פוגעת ברגשות הציבור הדתי, ולפי העיתון עצמו ממילא מתפרסמות בו כתבות בנושא. לכן, טענה האגודה, ביהמ"ש ביסס למעשה את קביעתו על תפיסה סטריאוטיפית מוטעית של הקשר שבין הקהילה הגאה בארץ לבין הציבור הדתי, קהל היעד של העיתון. ביהמ"ש גם טעה כאשר מתח קו ישיר בין הזהות המינית לאקט המיני עצמו, ובעיקר למשכב זכר.
לבסוף, טענה המערערת כי קביעת בית המשפט נותנת למעשה חופש פעולה מסוכן לעיתון ומעבירה מסר לפיו שיקול הדעת של עורך העיתון הוא בלתי מוגבל, כאשר מסר זה מהווה פגיעה קשה מאוד בחופש הביטוי.
האגודה היא זו שפעלה בחוסר תום לב
העיתון מנגד, חזר על טענותיו והצדיק את קביעתו של בימ"ש השלום בעניין. לפיו, הוא רשאי היה לסרב למודעת פרסום, ולא היה נתון תחת הסכם מחייב. כמו כן, לפיו נוסח המודעה התקבלה ערב הירידה לדפוס, למרות שהמערערת יכולה היתה לשלוח אותה כבר שבועיים קודם. לפיכך, התנהלות האגודה בעניין זה קלוקלת ונגועה בחוסר תום לב, ולא הנהלת העיתון שפעלה לפי הנהלים.
ביהמ"ש: העיתון נהג בחוסר תום לב והפלה לרעה את הקהילה הגאה
שופטת המחוזי קיבלה את טענות האגודה לזכויות הפרט וקבעה כי העיתון פעל בחוסר תום לב כלפיה וכן עבר על חוק איסור הפליה בפעולתו. ראשית, טענה השופטת כי בימ"ש השלום הגיע לפסיקתו ללא שמיעת עדים, וללא ראיות מספקות.
שנית, טענה השופטת כי אין להתעלם מכך כי מדובר במודעה בעלת אופי ציבורי המעבירה מידע חשוב לשירות הציבור, ומאחר ולעיתון תפקיד חשוב בשיח הציבורי, והינו כלי חשוב לפרסום, בסירובו לפרסם את המודעה הפלה את הקהילה הגאה כולה ואת האגודה הדואגת לרווחתה. מה גם, שהמודעה עצמה נכתבה בשפה עדינה וסולידית ולא היה בה דבר אשר יכול היה לפגוע בקהל הקוראים.
יש לך שאלה?
פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פיצויים לאגודה בסך 50 אלף שקלים
לאור היעדר הראיות בעניין, קבעה השופטת כי לא הוכחה טענת העיתון לפיה המודעה כפופה לאישור העורך, ועל כן הפר העיתון הסכם מחייב כלפי האגודה.
לפי כל אלה, חייבה השופטת את העיתון בתשלום פיצוי בסך 50 אלף שקלים, וכן בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
