כמה משלמים על אמירה גזענית? בית משפט השלום בתל אביב חייב בסוף דצמבר האחרון בתשלום פיצויים בסך 35 אלף שקל לעובד חניון ממוצא אתיופי אשר ספג קללות והערות גזעניות כאשר עובדת במקום ניסתה לצאת מהחניון.


ביקשה לצאת מהחניה ללא תשלום וללא מנוי בתוקף


לפי כתב התביעה ביקשה הנתבעת, עובדת במרכז גריאטרי בתל השומר, לצאת מחניון בית החולים. לאחר שמחסום החניון לא נפתח, התקשרה הנתבעת באמצעות האינטרקום לחדר הבקרה, שם ישב התובע בתוקף תפקידו כראש צוות חדר תפעול. הנתבעת ביקשה את עזרתו של התובע לצאת מהמקום, וטענה כי היא עובדת ביה"ח וברשותה מנוי.


התובע, שלא הכיר כלל את הנתבעת, גילה לאחר בדיקה במחשב שתוקף המנוי שלה פג ימים ספורים קודם וכי היא אינה נמנית על סגל עובדי בית החולים כי אם על סגל עובדי המרכז הגריאטרי אשר אינו שייך אליו, רק ממוקם בשטחו. משכך, השיב התובע לנתבעת כי אינו יכול להרים את המחסום וכי היא תצטרך לשלם עד שתסדיר את המנוי.


הנתבעת מקללת את התובע במשך דקות ארוכות


הנתבעת בתגובה, הרימה קול צעקה ועשתה דרכה אל חדר הבקרה להשמיע תלונותיה. עוד בטרם נכנסה למקום, השמיעה הנתבעת קללות גסות המכוונות ישירות אל התובע. עם היכנסה, המשיכה הנתבעת לקלל את התובע והפעם הוסיפה כינויי גנאי המתייחסים למוצאו העדתי של התובע. כך למשל, איימה עליו שתגרום לפיטוריו, כי לא כדאי לו להתעסק איתה, ולבסוף סיננה לעברו "אתיופי מסריח" לא פעם אחת כי אם ארבע פעמים, וכל זאת בנוכחות עובד בקרה נוסף שהיה במקום.


לאחר שהבינה הנתבעת כי הקללות והכינויים לא יעזרו לה לצאת מהחניון, שילמה את הסכום הנדרש ויצאה מהמקום.


מיגור תופעת הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה


לטענתו של התובע, לכל אורך האירוע, מבקשתה הלא מנומסת בעליל ועד לקללה הגסה שהטיחה בו, נהג בה באדיבות ובסבלנות, והסביר לה כי הוא פועל בהתאם לנהלים הנדרשים ממנו. עוד טען התובע כי במעשיה השפילה אותו התובעת אל מול העובד הנוסף וכן אל מול עוברי אורח ולקוחות נוספים שהמתינו ליד חדרו על מנת לקבל ממנו שירות.


לפי כל אלה, הגיש התובע תביעה כנגדה כאשר הוא טוען שהתנהגותה המשפילה הגיעה עד לכדי עוולת לשון הרע בזדון. התובע העמיד תביעתו על סך 70 אלף שקלים בלבד למרות שלטענתו מגיע לו כפל הפיצוי המקסימלי. בסיום דבריו, טען התובע כי תביעה זו אינה רק בגדר הפגיעה האישית אלא נועדה לפעול נגד הרגל הקלה של הציבור על ביטויי הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, ולמיגור התופעה.


הנתבעת: התובע הוא זה שנהג בגסות ובאלימות


מנגד, הכחישה הנתבעת את טענות התובע וטענה כי הוא נהג בה מלכתחילה בגסות רוח ובחוסר סבלנות. לטענתה, היה עליו להפעיל שיקול דעת ולאפשר לה לצאת מהחניון גם ללא תשלום, מתוקף היותה עובדת בתחומי בית החולים, הגם שלא נמנית על סגל העובדים הרגיל.


עוד הוסיפה הנתבעת כי הגיעה לחדר הבקרה והציגה לתובע תעודת עובד, וציפתה כי ייענה לבקשתה לאחר שיבחין במדיה. אולם, התובע עשה בדיוק את ההפך, הוא סירב לבקשתה ואף הגדיל לעשות ואיים עליה שתסתלק מהמקום כשהוא מניף מקל באוויר כדי להרתיעה.


לטענתה, היא בחרה שלא להגיב לאלימות שהפנה כלפיה, אלא שלאחר התנהגותו התוקפנית לא יכלה לספוג עוד וסיננה בקול שקט את הקללה "אתיופי מסריח" פעם אחת בלבד. יתרה מכך, לפי דברי הנתבעת התובע כלל לא שמע את הקללה אלא שמע אותה מפי חברו שחזר עליה לאחר שיצאה מהמקום.


הנתבעת: מדובר בקללה שולית וזניחה שנאמרה מתוך כעס


להגנתה, טענה הנתבעת כי מדובר בקללה שולית, שקטה וחד פעמית שיצאה מתוך זעם וכעס על התנהגותו המתגרה והתוקפנית של התובע, וכי אין בה משום עוולת לשון הרע.


ביהמ"ש: עדות התובע מהימנה ויוצאת מדם לבו הפגוע


שופט בית משפט השלום קיבל את טענות התובע, וקבע כי עדותו מהימנה, עקבית ואמינה היוצאת מדם לבו שנפגע מאוד מהתנהגותה של הנתבעת. לעומתו, עדותה של הנתבעת היתה לא משכנעת והיא השתמשה פעמים רבות מידי בטענות כבושות ולא רלוונטיות.

 

מעבר לכך, מצא השופט סתירות וטענות חסרות הגיון בעדותה, ואף ניסיון להטיל על התובע אשמה על לא עוול בכפו. כך למשל טענה כלפיו כי הניף מקל באוויר כדי להפחידה, אך כפי שעלה מעדותו של העובד השני, לא היו הדברים מעולם.


השופט אף קבע כי עדות העובד הנוסף שהיה נוכח באירוע הינה מהימנה ועקבית, וחפה מאינטרסים אישיים שהרי אמנם עבד עם התובע אך לא היו ביניהם יחסי חברות של ממש, וכן הוא כבר אינו עובד במקום.


פיצוי לתובע אשר ירתיע אחרים משימוש באמירות גזעניות


לאחר שקבע השופט כי אכן נאמרו הדברים, פנה לבחון את חומרתן ואת הפיצוי שייפסק עבורן.


ראשית, דחה השופט את טענות הנתבעת בדבר היות הקללה שולית, וכי היא נאמרה בזמן כעס ואין לשפוט אותה לחומרה בשל כך, וקבע כי גם אם נאמרו הדברים בכעס, לא היה עליהם להיאמר כלל, והקללה הזו אינה שולית כלל ועיקר, וצריכה להימחק לחלוטין מעל פני האדמה.

 

בדבריו, הביע השופט שאט נפש מהקללה הנדונה, וטען כי מקורה מצוי בתפיסות אנטישמיות אשר טבעו את הביטוי "יהודי מסריח" ועל משקל זה נטבע הביטוי הפוגעני בו השתמשה התובעת על מנת לבטא את כעסה.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה


35 אלף שקלים לתובע


לפי כל אלה, קבע השופט כי אכן מדובר בעוולת לשון הרע, וחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 35 אלף שקלים לתובע. בין השאר, ציין השופט כי סכום זה נפסק על מנת לנסות ולהרתיע אחרים משימוש בקללה המאוסה ובכל ביטויי גזענות באשר הם.


בנוסף, קבע השופט כי הנתבעת תשלם שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 5,850 שקלים.