בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דן החודש בתביעת בן זוג כנגד אשתו בנפרד המסרבת להתגרש ממנו מזה 11 שנה. ביהמ"ש קיבל את תביעתו וחייב את האישה בתשלום פיצויים.


התובע ניהל מערכות יחסים מרובות מחוץ לנישואים


בני הזוג נישאו בשנת 1990 ולהם חמישה ילדים בוגרים. לאורך שנות נישואיהם, ניהל בן הזוג, לפי הודאתו, מערכות יחסים עם נשים אחרות, ועקב כך יחסיהם היו מעורערים וסוערים, עד שבשנת 2001 החליטו על פרידה.


מסרבת להתגרש עד שתקבל כתובתה


בני הזוג חתמו על הסכם גירושין וקבעו הסדרי ראיה, חלוקת רכוש, דמי מזונות ועוד. אולם, כשנתיים לאחר מכן, שבו בני הזוג זה לזרועות זו, וחיו יחד כחמש שנים עד לפרידתם הסופית בשנת 2007. אז, ביקש התובע שוב להתגרש מבת זוגו ופנה לבית הדין הרבני, אולם בת הזוג לא הסכימה לוותר על כתובתה ועל שאר הזכויות הפיננסיות המגיעות לה, לטענתה, וסירבה לאשר את הגירושין עד שתקבל מבוקשה.


בית הדין הרבני הסכים לאשר לה כתובתה, תוך הסתייגות ברורה והטלת ספק לגבי זכאותה, ובלבד שתתן גט לבעלה. האישה לא הסתפקה בהחלטה זו וערערה לבית הדין הרבני העליון.


התובע: סרבנות הגט גורמת לפגיעה בכבודו


במקביל, ובעקבות סירובה העיקש של אשתו, פנה התובע לבית המשפט לענייני משפחה והגיש תביעה כנגדה לתשלום פיצויים בגין סירובה להתגרש. לטענתו, נגרמו לו נזקים רבים עקב סירוב האישה, כגון פגיעה בכבודו, בושה, פגיעה באוטונומיה, וכאב וסבל. הוא העמיד את תביעתו על סך כולל של 50 אלף שקלים, ובנוסף ביקש מביהמ"ש לחייב את אשתו בתשלום של 5,000 שקלים עבור כל חודש בו היא מסרבת להתגרש ממנו.


התובעת: בגידותיו המרובות של התובע הן אלו שגרמו לנזקים


מנגד, הגישה האישה תביעה כספית כנגדו בגין נזקים שגרם לה התובע בבגידותיו המרובות במהלך נישואיהם. בהמשך ההליכים המקבילים, הגיעו הצדדים להסכמה כי יקבלו כל פסק דין שיתקבל על דרך הפשרה. בית המשפט קבע בפסק דין לא מפורט, כי האישה תחויב בפיצוי לבעלה בסך כולל של 5,000 שקלים בלבד על דרך הפשרה כפי שביקשו.


אולם, הפשרה לא סיפקה את בני הזוג, כאשר התובע טען כי בקשתו בעניין היתה שונה לחלוטין ממה שנפסק, וכי אולי טעה בית המשפט בהבנתו את סכום התביעה שביקש. בקשתו של התובע לתיקון והבהרה נדחתה.


התובע כבן ערובה


מכאן, פנה התובע והגיש תביעה חדשה לחלוטין בנוסח כמעט זהה לזו שהוגשה קודם לכן. בתביעתו, טען התובע כי הוא ניזוק מאוד מסירובה של האישה למתן גט, וכי הוא חש עצמו כבן ערובה המוחזק על ידי סחטנותה וגחמותיה של אשתו בנפרד. בנוסף, עמד התובע על זכותו להקמת משפחה חדשה. גם הפעם טען כי הוא זכאי לפיצויים מצד אשתו עבור כל חודש בו היא מותירה אותו כבול בשלשלאות הנישואין, והפעם העמיד את הסכום החודשי על סכום גבוה הרבה יותר.


התובעת: התובע לא עשה דבר כדי לקדם הליכי גירושין


מנגד, טענה האישה כי יש לדחות את תביעתו על הסף לאור העובדה כי היא זהה במהותה לזו הקודמת וכי בית המשפט הגיש כבר את פסק דינו והחלטתו בעניין. יתרה מכך, טענה האישה כלפיו כי טענתו על היותו בן ערובה מגוחכת לאור העובדה כי הוא לא עשה מאמץ מיוחד לקדם את הליכי הגירושין בבית הדין הרבני ולהביא לסיום הפרשה, אלא בחר להתבצר בעמדתו ולהכריח אותה לעשות את הדרך אליו ולקבל את הגט מבלי לקבל זכויות המגיעות לה כחוק, ולפני שהוחלטה חלוקת הרכוש ביניהם.


ביהמ"ש: הסרבנות נגועה בחוסר תום לב


בבואה לדון בפסק הדין, קבעה השופטת בראשית דבריה כי סרבנות הגט הינה עניין מתמשך, ועל כן אין לדחות את תביעת התובע רק מהסיבה שהוגשה כבר בעבר, שהרי סרבנותה עדיין מתקיימת, והנזקים להם טען התובע, עדיין נמשכים.


עוד לפי השופטת, סרבנותה של האישה נגועה בחוסר תום לב ומפרה את חובת ההגינות הבסיסית שאמורה להיות בין בני זוג. טענה זו מתגברת לנוכח העובדה כי האישה אינה מבקשת שלום בית, ומבינה שנישואיה הסתיימו זה מכבר, ועדיין ממשיכה לאחוז במושכות על מנת לקבל זכויות פיננסיות, שלא רלוונטיות לתביעת הגירושין, בין אם היא זכאית להן ובין אם לאו.

 

יש לך שאלה? 

פורום הסכם גירושין
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?


ישנם הבדלים בין גבר מסורב גט לאישה מסורבת גט


יחד עם זאת, בבואה לדון בגובה הפיצויים שיינתן לתובע, קבעה השופטת כי לא מדובר בנזקים חמורים במיוחד, ובהיותו גבר מסורב גט מצבו שונה ממסורבת גט ופתוחות בפניו חלופות נרחבות יותר. בשל כך חייבה את האישה בתשלום פיצויים לתובע בסך 43,750 שקלים בעבור הנזקים שגרמה לו בעקבות סרבנותה וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקלים.