בית משפט השלום בתל אביב קיבל בחודש שעבר את תביעתם של הורי נערה שהתאבדה בבית החולים "גהה", שהגישו כנגד בעלת בית החולים קופת החולים "כללית".


הנערה, בת 15 במותה, קפצה אל מותה בספטמבר 2008 מגג בניין סמוך לבית החולים "גהה". הוריה של הנערה הגישו תביעתם כנגד קופת חולים "כללית" בגין רשלנותה לשמור על בתם הקטנה מעצמה, ועתרו לפיצויים בגין נזקים נפשיים וכלכלים שנגרמו להם כתוצאה ממותה.


אושפזה בשל נטיות אובדניות ובעיות משמעת


לפי כתב התביעה, הנערה אושפזה בבית החולים כשלוש שנים טרם מותה, בעקבות נטיות אובדניות ובעיות משמעת קשות. הנערה אושפזה במחלקה הסגורה לנוער, ולמרות ההקפדה והשמירה במקום, הצליחה לברוח החוצה מספר פעמים.


הנערה שהתה בביה"ח כשנתיים, ושוחררה כאשר נראה כי חל שיפור במצבה. לאחר שחרורה היא הועברה לפנימייה טיפולית. אולם, זמן קצר לאחר מכן שוב אושפזה לאחר שהחלה שוב להביע רצונה לשים קץ לחייה. לאחר זמן קצר במחלקה הסגורה לנוער, הועברה המנוחה למחלקה תחת השגחה מקסימלית עם שמירה קפדנית שאינה מאפשרת לאיש לצאת מהמקום.


ברחה מבית החולים עם עוד 2 מטופלים וקפצה אל מותה מגג בניין


למרות זאת, ולמרות שהיתה אבטחה במקום וכן מצלמות אבטחה מפוזרות בכל פינה, הצליחה המנוחה לברוח בפעם האחרונה. היא השתמשה במפתח מאסטר שהצליחה לגנוב מבעוד מועד, יצאה משערי בית החולים כשהיא מלווה על ידי 2 מטופלים נוספים מהמחלקה, עלתה לגג בניין מגורים סמוך, וקפצה אל מותה.


הורי הנערה טענו בתביעתם, כי קופ"ח כללית התרשלה בשמירה על המנוחה, למרות הרמזים הברורים כשמש כי בכוונתה להתאבד. לדבריהם, המנוחה אושפזה בבית החולים בעקבות רצונה לשים קץ לחייה, ולמעשה הוריה סמכו על המוסד שיסייע להם בשמירה על בתם האובדנית. אולם, בית החולים הצליח לעשות בדיוק את ההיפך, ונכשל בעבודתו העיקרית.


עוד טענו ההורים כי צוות בית החולים ידע שהמנוחה מחזיקה במפתח מאסטר, ואף ידע על ניסיונות הבריחה בעבר. לכן, לא הגיוני שהצוות לא הצליח למנוע את הטרגדיה הנוראה מראש, שהרי היתה צפויה כל כך לנוכח הנסיבות.


קופת חולים כללית: בית החולים אינו בית כלא


מנגד, טענה הנתבעת כי בית החולים אינו בית כלא שמטרתו היחידה היא לשמור על החולים שלא יצאו החוצה, ואין הוא מסוגל להציב שמירה והשגחה ככזה. לפיה, מטרת בית החולים הינה ליצור הדמיה לחיי קהילה לחולה, על מנת שיוכל להשתלב בעתיד בקהילה ולהציע טיפול רפואי לחולה.


המנוחה ניסתה לברוח מהגן כשהיתה בת 3


עוד טען בא כוח הנתבעת, כי מדובר במקרה קיצוני של נערה בעלת הפרעות קשות, אשר משחר ילדותה ביקשה לברוח מכל מסגרת בה היתה מצויה. כך למשל, לפי הסנגור, טיפסה בגיל 3 על גדר גן הילדים במטרה לברוח, וכך בגיל 4 הציתה את הגן. לאורך כל חייה ביקשה המנוחה לברוח ולשים קץ לחייה, עד שלבסוף עלה בידה לעשות כן.


בהתייחסו למקרה הבריחה האחרון, טען סנגור הנתבעת כי הבריחה בוצעה במהלך חילוף משמרות, וכי הצוות לא הבחין בה ובשני המטופלים האחרים יוצאים את המקום. אולם, שליח שהגיע באותה העת לביה"ח, הבחין בהם והודיע לצוות הרפואי. באותו הרגע החל חיפוש אחריה והעניין אף דווח למשטרה, אולם למרבה הצער, הם מצאו אותה מאוחר מידי.


ביהמ"ש: הכתובת היתה על הקיר


בפתח פסק הדין, ציטט השופט שיר שכתבה המנוחה לפני מותה. השיר מדבר על רצונה העז להיפגש עם המוות ולעצום עיניה בפעם האחרונה. בהמשך לדברים אלו, ובהמשך לטענותיהם של הוריה, והמסמכים הרפואיים בעניינה, קבע השופט כי הכתובת היתה על הקיר, בולטת ומפורשת, וכי לא מדובר במקריות לא צפויה או בתאונה שלא ניתן היה למנוע.


עוד הוסיף השופט, והתייחס למכתבים הרבים שהותירה המנוחה, ולציורים האפלים שציירה, אשר הביעו את רצונה העז ואת כוונותיה לשים קץ לחייה. כמו כן, ציין השופט את העובדה כי ניסתה בעבר להתאבד ללא הצלחה, כאשר בעקבות ניסיון זה הוחזרה לאשפוז בבית החולים על מנת לנסות ולמנוע ניסיון נוסף בעתיד.


בית החולים פעל ברשלנות והפר חובת זהירות כלפי המנוחה


לאחר שקבע שחלה חובת זהירות על בית החולים כלפי המנוחה, קבע שהפר חובה זו. השופט התייחס למנוחה כ"אקדח טעון" וקבע כי חמורה ביותר העובדה שבית החולים ידע שברשות המנוחה מפתח מאסטר שיכול בקלות לסייע לה לצאת אימתי שמתחשק לה מתחומי השגחת הצוות הרפואי. עוד קבע השופט כי באמצעות פעולות פשוטות ביותר יכלו למנוע את המוות המיותר, וכי אין מקום כלל לטענת הסנגור שטען בסיכומיו כי בית החולים אינו "בית סוהר", שהרי בית החולים אמור היה לשמור על הנערה ולא להביא למותה.


פיצויים לתובעים בסך כמיליון שקלים


השופט לא הטיל אשם תורם על המנוחה, וקבע כי הנתבעת בלבד היא זו שאחראית למותה הטרגי של המנוחה. לפיכך, חייב השופט את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובעים בסך כולל של 962,120 שקלים, בין היתר בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, הוצאות קבורה, הוצאות טיפול פסיכולוגי להורים, פיצוי בגין שנים אבודות, הפסד קצבת זקנה ועוד.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום רשלנות מקצועית


בנוסף, חייב השופט את הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך דין ובהוצאות משפט בסך 180 אלף שקלים.