בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בשבוע שעבר לטובת אב שנתבע בגין דמי מזונות לבנותיו ופטר אותו מתשלום.


לפי כתב התביעה, בני הזוג התגרשו בשנת 2011, כשלהם חמישה ילדים. לאחר הגירושין עברה התובעת יחד שתי בנותיהם לבית הוריה, ואילו הנתבע נשאר לגור בדירתם עם שלושת ילדיהם, כאשר בכל שבוע נפגשים הצדדים עם ילדיהם שאינם חיים עימם.


זמן מה לאחר הפרידה, הגישה התובעת תביעה בגין דמי מזונות עבורה ועבור חמשת הילדים, אולם לאחר שהוכח כי שלושה מחמשת ילדיהם נמצאים אצל הנתבע, וכי הוא מכלכל אותם ודואג לכל צרכיהם בעוד התובעת לא משלמת דבר, היא משכה את תביעתה זו, והגישה תביעה בגין דמי מזונות עבור שתי הבנות הקטינות בלבד.


הנתבע: גובה המזונות הם מוגזמים ומופרכים


לפי תביעתה, טענה התובעת כי דמי המזונות של הבנות יעמדו על 2,450 שקלים, וזאת ללא רכיב המדור, ואף פירטה בתביעתה את ההוצאות השונות בגין הבנות, אשר הינן לטענתה, שונות בתכלית מפאת ההבדל בגילן.


מנגד, טען הנתבע כי טענות התובעת בעניין גובה המזונות הוא מופרך ומוגזם, וציין כי לפני שנפרדו, התקיימו בני הזוג עם חמשת ילדיהם מהכנסה חודשית של 5,000 שקלים בלבד. בתגובה, טענה התובעת כי הנתבע משתכר הרבה יותר מהסכום שטען, וכי הוא מקבל משכורת מעבודתו כמורה, בתוספת של הבטחת הכנסה, וכן יש לו מקור הכנסה נוסף שאינו מדווח לרשויות המס, ממנו הוא משתכר כ-6,000 שקלים בחודש.


הנתבע הכחיש טענות אלו מכל וכל, וטען כי אמנם עשה כך בעבר, אך כיום אינו יכול עוד בשל מצב הרפואי.


גם לפני הפרידה הזוג היה מצוי בקושי כלכלי


בתחילת הדיון בתביעת המזונות, ציין השופט את העובדה כי לפני הפרידה בני הזוג היו חסרי אמצעים וחיו בדוחק יחד עם ילדיהם. גם כיום, לפי השופט, מצבם הכלכלי ירוד מאוד והם חיים בצמצום ובקושי, כל אחד בביתו הוא. על כן, הדגיש השופט, אם יחויב הנתבע בתשלום מזונות הדבר עלול לפגוע במסוגלותו לספק את צרכיהם של ילדיו הקטינים החיים עימו.


יחד עם זאת, קבע השופט, דמי מזונות הינה חובה מוחלטת, ולפי הדין האישי והעברי, על האב לכלכל את ילדיו ולדאוג לכל צרכיהם הבסיסים עד לגיל שש, ואילו מימון צרכים נוספים מוטל על שני ההורים מדין צדקה וזאת לפי מידת יכולתם הכלכלית.


ההבדל העיקרי בין שני הדינים, לפי השופט, נעוץ בעובדה כי הדין המוחלט החל על האב אינו מתחשב ביכולותיו הכלכליות ובמצבו הפיננסי, הוא מחויב לדאוג לצרכיו הבסיסים של ילדיו ויהי מה. צרכיו הבסיסים של הילד כוללים: דיור וכל המשתמע מכך, מזון, בריאות, חינוך, ביגוד והנעלה ותחבורה.


וזאת בניגוד לצרכים הנוספים של הילד שיינתנו לו מדין צדקה הכוללים: צעצועים, חופשות ועוד. כאשר צרכים אלו יינתנו לילד בצורה שיוויונית ולא שווה. כלומר, כל אחד מבני הזוג ייתן כמה שהוא יכול לתת וכמה שמצבו הכלכלי מאפשר לו.


אין מקום להעדיף את הבנות הקטינות על הבנים הקטינים


ומהכלל אל הפרט, במקרה זה, קבע השופט כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את צורכיהן של הבנות, וכן לא עלה בידיה להוכיח כי צרכיהן אינם מסופקים. לאחר בירור מול המוסד לביטוח לאומי ציין השופט כי למעשה התובעת מקבלת קצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים בסך 3,300 שקלים, אשר למעשה מהווים מזונות לבנותיה. כמו כן, לאור עדותה של התובעת בעצמה, אין לה כרגע הוצאות מדור מאחר והיא חיה אצל הוריה.


ביהמ"ש: האב פטור ממזונות


עוד ציין השופט, כי למרות שברור הדבר שהתובעת מתקיימת מהכנסה זעומה, אין לשכוח כי גם האב שרוי במצב דומה, ואף הוא מגדל שלושה קטינים.


לאור כל זאת, ובהתחשב במצבם הכלכלי של שני הצדדים, קבע השופט כי אין לקפח את הילדים החיים אצל האב אל מול הבנות החיות אצל האם, וכי אם יידרש האב לדמי מזונות, סביר להניח שאלו יילקחו מילדיו הגרים עמו. ולכן, על מנת להימנע ממצב בו הנתבע יצטרך לצמצם ולמנוע צרכים בסיסים משלושת בניו, קבע השופט כי הוא פוטר אותו מתשלום מזונות לשתי בנותיו.


יש לך שאלה? 

פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


בשולי דבריו, הוסיף השופט ופנה לתובעת, באמרו כי במידה וישתנה מצבה או אף יורע, היא רשאית להגיש תביעה נוספת בעניין.