בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סירב, בשבוע שעבר, לתת תוקף משפטי להסדר גישור שנערך בין עובד זר תאילנדי לבין מעסיקו.

 

העובד, אזרח תאילנדי, סיים את העסקתו לאחר 5 שנים בחנות פרחים בה עבד, וביקש למצות את זכויותיו. כאשר פנה העובד אל המעסיק, שכנע אותו האחרון לגשת להליך גישור במקום לבית המשפט, בטענה כי כך יחסך ממנו תשלום לעורך דין. השניים פנו למגשר תאילנדי, אשר תחת סיועו הגיעו להסדר. לפי הסדר הגישור, היה אמור המעסיק לשלם לעובד סכום פיצויים בסך 14 אלף שקלים, ובתמורה חתם העובד כי הוא מוותר על תביעה עתידית בעניינו.

 

המגשר: העובד הבין את הסדר הגישור והסכים לו ברצון 

 

לאחר החתימה על ההסדר, הגישו הצדדים בקשה לבית המשפט לתת להסדר תוקף של פסק דין, ואף צירפו לבקשה את נוסח ההסדר יחד עם מסמך המאשר כי הצדדים הסכימו לו ולתוצאותיו וכן תצהיר מהמגשר עצמו שהצהיר כי הוא דובר את השפה התאית, וכי הוא הסביר ותרגם את כל ההליך לעובד שהבין את המשמעויות הנובעות ממנו.


שופט בית הדין לעבודה לא הסתפק בבקשה וביקש מהצדדים להופיע בפניו לדיון קצר בעניין. המגשר בתגובה, ביקש מבית המשפט שלא לערוך דיון אלא לאשר את ההסדר כפי שהוא, כפי שנעשה במקרים דומים בעבר.


השופט התעקש על דרישתו, ונימק זאת בכך כי הוא מסתמך על תקנה המאפשרת לביהמ"ש לזמן את הצדדים על מנת שייתנו נימוקיהם להסדר. במקרה זה, העובד התובע חזר זה מכבר לארצו, ועל כן אישר השופט דיון במעמד המגשר והמעסיק בלבד, אולם בסופו של דבר, המגשר הופיע לדיון לבדו.


בדיון, הצהיר המגשר כי הצדדים הסכימו ביניהם על סכום הפיצוי הסופי, וכי העובד היה מרוצה עד מאוד ממנו ובעיקר מהעובדה כי לא נדרש לשלם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, וכל ששילם עבור ההליך הסתכם ב-500 שקלים בלבד.

 

המגשר לא בדק לעומק את טענות העובד 


השופט הקשה בשאלותיו על המגשר, ושאל אותו לפרטי העסקתו של העובד. המגשר מצדו העיד כי הוא יודע שהתובע הועסק במשך 5 שנים, ומשהסכימו הצדדים על העניין לא חקר עוד, ולא נכנס לעומקם של דברים. לפיו, הוא הגיע לסכום הפיצויים לאחר שהמעסיק הסכים לתת אותו לעובד, והעובד הסכים לקבלו. עוד מסר בעדותו, כי אינו יודע בדיוק כמה שעות עבד התובע ביום וטען כי אינו מלומד בדיני עבודה וכי הגיעו אליו וביקשו את עזרתו כמגשר לאחר שהכירו אותו כמתורגמן בבתי המשפט.


בבואו לדון בהחלטה האם לאשר את הסדר הגישור, ציין השופט את ריבוי המקרים בהם המעסיק מגיע להסדר עם העובד הזר, לאחר סיום העסקתו של האחרון. לפיו, רוב הבקשות מאושרות על ידי הליך מזורז וללא דיון בנוכחות הצדדים. אולם, במקרה זה, טען השופט, הוא אינו מאשר את ההסדר בניגוד להחלטתם של שופטים ורשמים בעניינים אלו.


בנימוקיו להחלטתו, קבע השופט כי על ביהמ"ש לבחון בשבע עיניים הסדרים מסוג זה, המתנהלים ללא ייצוג הולם של העובד, וכי עליו להשתכנע מעבר לכל ספק כי זכויותיו מוצו כהלכה וכי הליך הגישור לא נעשה על מנת למנוע מעובד זר זכויות אלו המגיעים לו על פי חוק.

 

ביהמ"ש: ההרגל המגונה של המעסיקים להחתים עובדים זרים על מסמכי ויתור 


השופט אף הביע את מורת רוחו מה"הרגל" שסיגלו לעצמם המעסיקים, שמבקשים לבצע "גמר חשבון" כאשר מסתיימת תקופת ההעסקה של העובדים, ולהחתים אותם על מסמכי ויתור בהם הם מתחייבים שלא לבוא איתם בדין וחשבון נוסף, ושלא יטענו לזכאות לפיצויים או תשלומים שונים בעתיד מאותו מעסיק.


ומהכלל אל הפרט, לפי השופט, הליך גישור זה נעשה על מנת שיוכל המעסיק "לעקוף" את החוק שמבטל פעמים רבות את תוקפו של כתב ויתור מעין זה. במקום כתב ויתור, החתים המעביד את העובד על "הסדר גישור" עם סעיף ויתור, ובכך פטר את עצמו מחובות לעתיד.


עוד לפי השופט, הסדר גישור זה חוטא לעיקר, ואינו יכול להתקבל על ידו מהסיבה הפשוטה כי נסיבות העסקתו של התובע כלל לא נחקרו בהליך והתובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין שהיה יכול לשמור על זכויותיו. כך למשל, לא בדק המגשר את תלושי השכר של התובע לעומק ולא ניסה לבחון את טענתו לגבי אי תשלום של שכר מינימום, או זכויות סוציאליות כגון חופשה, הבראה, חגים ועוד. המגשר אף לא טרח לבדוק את מספר השעות בהן עבר התובע, ואם היה מקום לטענתו לגבי שעות נוספות.

 

ביהמ"ש: על המערכת המשפטית לדאוג לסיוע משפטי הולם וזול לעובדים זרים  


לדברי השופט, בחישוב פשוט ובסיסי ביותר, ניתן היה לראות כי פיצויי הפיטורין שהיה על העובד לקבל עומדים על 21,500 שקלים וזאת ללא בדיקה מקיפה של שכר מינימום או שעות נוספות, אלא פיצויי פיטורין פשוטים לכל עובד לאחר תקופה של חמש שנים, לפי 4,300 שקלים לחודש.
לפיכך, קבע השופט כי ללא בחינה מעמיקה, ברור הדבר כי קופח העובד, וכי הסדר הגישור אינו מתקבל.

 

יש לך שאלה? 

פורום אשרות עבודה | הסדרת מעמד לעובד זר בישראל
פורום פיצויי פיטורין


לבסוף, ציין השופט, כי טענת המגשר כי העובד היה מרוצה מההסכם לא נעלמה מעיניו, וכי יש מקום לקביעה משפטית לגבי העזרה והסיוע המשפטי אותו צריך העובד הזר לקבל, בין אם מדובר בסיוע משפטי בתשלום מופחת ובין אם מדובר בסיוע ללא תשלום. לדברי השופט, על מערכת המשפט בישראל לשמור על זכויותיהם של העובדים הזרים, ולפעול למען מתן ייצוג משפטי הולם. השופט הורה להעביר את החלטתו לידי "הממונה על זכויות העובדים הזרים בתחום העבודה" וכן לידי ראש אגף לסיוע משפטי, על מנת שיבחנו את האפשרויות לשינוי המצב הקיים.