בית משפט השלום בחדרה פסק השבוע (יום ב') לטובת אישה שהגישה תביעה כנגד חברת הביטוח "מנורה" וכנגד מתחם אטרקציה תיירותית באילת, לאחר שנפלה בתחומו ונפצעה בעת חופשה משפחתית.


לפי התביעה, התובעת, כבת 33 נשואה ואם לילדים, הגיעה לאילת לחופשה במהלך חודש יוני 2009. במהלך החופשה ביקרה התובעת עם משפחתה במתחם אטרקציה תיירותית של אתר קרח יבש בו מוצגות בין השאר פסלי חיות מקרח. לצורך שמירה על הפסלים ועל שאר האטרקציות באתר, הוא מצוי כל העת בטמפרטורה של מינוס 7 מעלות צלזיוס.


ניתוח לקיבוע שבר כתוצאה מהנפילה על המשטח החלק


בתביעתה, טענה התובעת כי בכניסה למקום, לאחר שרכשו את הכרטיסים, קיבלה התובעת פרטי לבוש חמים הכוללים מעיל, מכנסיים, גרביים וכובע צמר.


במהלך ניסיונה ללבוש את הבגדים החמים שניתנו לה במקום, נפלה התובעת ושברה את רגלה השמאלית. עקב הנפילה אושפזה בבית החולים ועברה ניתוח לקיבוע הרגל באמצעות פלטה וברגים. לאחר הקיבוע נקבעה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.


לפי טענתה, המקום המיועד ללבישת אביזרי הלבוש שקיבלה היה חלק מאוד ולא התאים לפעולת הלבישה שנדרשה ממנה ועל כן, כאשר ניסתה ללבוש את המכנסיים, שהיו כבדות לטענתה, החליקה על המשטח החלק ושברה את רגלה.


לטענתה, האחריות לנפילה צריכה להיות מוטלת על הנהלת המתחם מאחר והמקום אשר משמש ללבישת הבגדים אינו מתאים לייעודו. מדובר ברחבה קטנה בה שני אשנבים המיועדים לרכישת הכרטיסים ולקבלת הבגדים, לדבריה לא היו במקום כסאות או מאחז יד היכול לסייע בעת לבישת פרטי הלבוש. זאת בנוסף לרצפת המקום החלקה, יוצרים מצב בלתי אפשרי של לבישת הבגדים.


מנגד, טענו הנתבעים כי המשטח לא יכול היה להיות חלק ורטוב, מאחר והמקום הותאם בטמפרטורה לשמירה על קרח יבש. כמו כן, לטענתם, יש כיסאות דרך קבע במתחם, ואף הציגו לתובעת צילומים. בתגובה, טענה התובעת כי באותו הזמן לא היה שם ולו כסא יחיד, ואף הפנתה את בית המשפט לעובדה כי בצילום, אשנב הבגדים היה מוצב במקום שונה ממקומו בעת הארוע.


בעלה של התובעת נקרא לשולחן העדים, ותמך בעדותו בדבריה של התובעת. לדבריו, למרות שנעל נעלי ספורט, הבחין בחלקלקות המשטח. כמו כן, חזר על דברי אשתו בדבר היעדרות כסאות או מאחזי יד במקום.


הנתבעת: התובעת פעלה בחוסר זהירות והאחריות על הנפילה מוטלת על כתפיה


העד היחיד מטעם הנתבעת, לא נכח במקום בזמן הארוע אולם בעדותו טען כי התובעת נפלה באשמתה בלבד כאשר ניסתה להתלבש, ואף ציין כי הוא זוכר שהתובעת הינה כבדת משקל. בתצהיר שהגיש לבית המשפט, הדגיש כי לא נכח במקום ושהה בביתו בזמן הארוע, אך כי הוא סומך את דבריו על עדויות העובדים.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי האחריות לנפילה מוטלת על הנתבעת, שהרי היא זו שאחראית לספק לקהל מבקריה מקום ראוי ובטיחותי ללבוש את הבגדים שניתנים להם. כמו כן, קבעה כי לא ניתן להאשים את התובעת בחוסר זהירות מאחר ולא היתה לה כל דרך לדעת מה צפוי לקרות, והיא אף לא היתה צריכה לקחת בחשבון מראש סכנת נפילה שכזו במתחם אטרקציות ידידותי ותיירותי.


ביהמ"ש: התובעת לא יכלה למנוע את הנפילה או לצפות אותה


עוד לפי השופטת, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את יכולתה של התובעת להימנע מן הנפילה, כפי שטענו להגנתם, וכן לא עלה בידם להפריך את טענות התובעת בדבר היעדר הכיסאות מהמקום.


לבסוף, קבעה השופטת כי גם חברת הביטוח חייבת בפיצוי התובעת וכי אין להתחמק מהתשלום ולהטיל על התובעת אשם תורם אלא לשאת במלוא האחריות לנזקיה.

 

יש לך שאלה? 

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תביעת ביטוח


לפיכך, קבעה השופטת תשלום פיצויים לתובעת בסך 77 אלף שקלים בגין הפסד השתכרות לעתיד, עזרת צד ג' לעבר, כאב וסבל והוצאות עבר. כמו כן, ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחה לתובעת בסך 17,500 שקלים.