בית משפט השלום בתל אביב קיבל, בשבוע שעבר, תביעה של דיירי בניין משותף כנגד בעלי דירה בבניין לאחר שסירבו לתוכנית פינוי בינוי וסיכל את תכניותיהם.


לפי כתב התביעה, התובעים, בני זוג בעלי דירה בבניין, ביקשו יחד עם הדיירים האחרים לחתום על הסכם פינוי ובינוי עם יזם לצורך שיפוץ הדירות, הוספה של מרפסת שמש, הגדלת הדירה בכ-40 מ"ר ובניית מחסן וחניה מקורה. לפי תביעתם, כל הדיירים בבניין חתמו על הסכם ההתקשרות עם היזם למעט הזוג הנתבע. בעקבות סירובם של בני הזוג, נמנע ביצוע הפרויקט.


התובעים: דיירי הבניין מוחזקים כבני ערובה על ידי הנתבעים


לטענת התובעים, הסיבה בגללה לא חתמו בני הזוג, נגועה בחוסר תום לב, ואינה קשורה כלל בתנאי ההסכם שהינו, לכל הדעות, סביר ומתקבל על הדעת.


עוד טענו התובעים כלפי בני הזוג, כי סירובם נעוץ בעובדה כי הם מעוניינים להפעיל לחץ עליהם, על שאר הדיירים ועל היזם שלטענתם היה חייב להם כספים.


בתביעתם, טענו התובעים כי התנהלות הדיירים הנתבעים גרמה להם לעוגמת נפש ולנזק רב, ואף הפנו את בית המשפט לחוק פינוי ובינוי אשר לפיו מתקיימת אחריות בנזיקין במקרה של סירוב לא סביר בביצוע הפרויקט.


לפיכך, אמדו התובעים את הנזק בכך שחישבו את ההפרש בין דירתם הישנה לבין זו שאמורה להתקבל לאחר השיפוץ, והחליטו להעמיד תביעתם על סכום של 850 אלף שקל.


לבסוף, ציינו התובעים כי הם למעשה מוחזקים כבני ערובה על ידי הנתבעים, וכל זאת בגלל מאבק פרטי של בני הזוג ביזם הפרויקט, כאשר לפי טענתם הוא חייב להם כספים.


הנתבעים: סירבו מתוך רצון להגן על דיירי הבניין


בכתב הגנתם, טענו הנתבעים כי אין מקום לקבלת התביעה וכי על בית המשפט לדחות אותה על הסף. לפיהם, התנגדותם סבירה, ויתרה מכך אף נועדה להגן על שאר דיירי הבניין.


ראשית, טענו הנתבעים כי עד שלא יקוימו התנאים המתחייבים לפי החוק אין הם חייבים בחתימה על ההסכם. שנית טענו כי יש להם חשש סביר ביותר כי היזם כלל אינו מסוגל לעמוד בהתחייבות לביצוע הפרויקט.


כמו כן, טענו הנתבעים, כי למעשה הם אלה שיזמו את הפרויקט והנתבע בעצמו איגד את כל דיירי הבניין. לטענתו, לצורך קידומו של הפרויקט, חתם הנתבע על הסכם מול היזמים, ומונה לפרוייקטור שתפקידו להחתים את הדיירים האחרים על ההסכם. בתמורה לכך הובטח לו שכר חודשי. אולם, היזמים לא עמדו בהבטחתם כלפיו ואף שיתפו חברות אחרות בפרויקט אשר בסופו של דבר ייתרו את תפקידו.


הנתבע תבע בתביעה אזרחית אחרת את הכספים שהובטחו לו, שלפיו עמדו על 300 אלף דולר.


לאחר שנכווה הנתבע במגעו עם היזמים, אבד אמונו בהם, ולכן סירב לחתום על ההסכם יחד עם כל יתר הדיירים. לפיו, סירובו נבע מחשש שמא לא יעמדו היזמים בהבטחתם, כפי שעשו עד כה, והוא פעל בתום לב ותוך מחשבה שהוא מגן על שאר דיירי הבניין.


בית המשפט: זכות הקניין מול חוקי הבית המשותף


השופט הדן בתיק, הזכיר בראשית דבריו את חוק הקניין, המעגן את זכותו של אדם לעשות בקניינו כרצונו, ומנגד את החוקים לגבי הבית המשותף המונע מאדם לעשות כרצונו ברכוש המשותף לדיירים וכן בדירותיהם.


לאחר בדיקה של התנאים לסירוב סביר לחוק פינוי בינוי, קבע השופט כי במקרה זה לא מדובר בסירוב סביר המתקבל על הדעת בהתאם לתנאי החוק. לפיו, היה על הנתבעים לחשוב על השפעת סירובם על יתר דיירי הבניין, ועל הנזק שעלול להיגרם להם.


עוד התייחס השופט לדבריו של הנתבע בחקירתו, כאשר השיב בחיוב לשאלת בא כוח וטען כי לו לא היה מתאכזב מהיזם, וודאי היה חותם כשאר הדיירים. בדבריו אלו, הוכיח בעצם הנתבע כי היה מניע נסתר לסירובו, וכי סירובו נבע מהעובדה כי לא שולם לו כספו כפי שהובטח לו.


השופט אף קיבל את טענות התובעים וחזר על דבריהם בנוגע להיותם מוחזקים כבני ערובה, וזאת על מנת לנסות ולגבות כספים שהובטחו לנתבע על ידי היזם.

 

יש לך שאלה? 

פורום פינוי בינוי | התחדשות עירונית
פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת


לאור כל זאת, קיבל השופט את טענות התובעים במלואן, וחייב את הנתבעים בתשלום של 75 אלף שקלים לתובעים. אולם, הוא התנה את סכום זה בתנאי שיחתמו הנתבעים על הסכם ההתקשרות בתוך 60 יום מקבלת החלטת בית המשפט, ואם לא יעשו כן, יחויבו בלא פחות מ-850 אלף שקלים כסכום התביעה המקורית.