בית משפט השלום בתל אביב קיבל החודש תביעה נגד אישה אשר פרסמה הכפשות על שכנתה בדף הפייסבוק. השכנה תבעה בגין לשון הרע והנתבעת טענה כי היא מוגנת תחת "הבעת דעה".


על פי כתב התביעה, התובעת, כבת 40, הינה נכה בשיעור של 100% בעקבות בעיות גב ומספר ניתוחים שלא צלחו, ומקבלת בגין נכותה קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. לאור נכותה, התובעת מתניידת באמצעות כסא גלגלים ממונע וכן ברכב המצויד במערכת מיוחדת לנהיגה עצמית.


לפי תביעתה, התובעת חיה זה מספר שנים בשכנות לנתבעת. במשך השנים היו ביניהן יחסי שכנות טובים שהפכו עם הזמן ליחסי חברות בין המשפחות. אולם כשנתיים לפני מועד המקרה נשוא התביעה, חלה הידרדרות ביחסיהם, כאשר התובעת נתבקשה על ידי בעלה של הנתבעת להצטרף לועד הבית. כשסירבה, צעק עליה בעל הנתבעת וטען כי היא מנצלת את הנכות שלה.


זמן קצר לאחר מכן, נפגש במקרה בעל הנתבעת עם בעל התובעת, ושוב התפתח ריב ביניהם כאשר בעל הנתבעת הפך שולחן וטען כלפי בעל התובעת כי היא כלל איננה נכה. כאשר תהה בעל התובעת אם הוא זה שהתקשר לביטוח לאומי ושיקר להם בדבר נכותה של אשתו, רדף בעל הנתבעת אחריו כשבידו בקבוק זכוכית, ונעצר רק בהתערבות חתנו.


בעקבות המקרה, הגישו התובעת ובעלה, במאי 2011, תלונה במשטרה כנגד שכניהם.


הואשמה בסחטנות, אלימות ותאוות בצע מעל דפי הפייסבוק


מאוחר יותר באותו החודש, גילתה התובעת כי שכנתה השמיצה אותה בפייסבוק, בו פרסמה הנתבעת סטטוס שמדבר על כך שהתובעת בעצם מנצלת את נכותה ושהיא אינה נכה כמו שהיא מציגה עצמה. הנתבעת אף הגדילה לעשות ופרסמה את ההשמצות גם בדף הפייסבוק של התובעת כאשר היא מצרפת קטע מכתבה שנעשתה במקומון על מלחמתה של התובעת בביטוח לאומי, כשלצד הכתבה מתנוססת תמונתה כשהיא ישובה על כסא גלגלים.


בכתבה מדובר על כך שהמוסד לביטוח לאומי בעצם לא מאמין לנכותה של האישה ושהוא מבקש ממנה, כך לפי המקומון, שתחזיר לו את הכספים שקיבלה שלא לצורך.


לטענת התובעת, קטע זה הוצג בזדוניות מאחר והוא הציג אותה באופן שלילי, ואף נותק מהקשרו כאשר בסיום המאמר מפורסם כי המוסד לביטוח לאומי הודה בטעותו, והיא אף עברה ועדה רפואית אשר הכירה בנכותה באופן מלא.


השכנה הנתבעת לא הסתפקה בפרסומים אלו, ופרסמה עוד סטטוסים מרובים בהם היא מציגה את התובעת כתאבת בצע, כשקרנית, וככזו המנצלת את מוסדות המדינה על מנת להשיג כסף בקלות וכדי לא לעבוד.


לטענת התובעת, היא חשה מושפלת מאוד מההשמצות הרבות, ונגרמה לה עוגמת נפש רבה. לפיה, בעקבות הפרסומים הידרדרו יחסיה עם קרוביה ושכניה. כמו כן, טענה כי היא הפכה להיות "שיחת היום" בשכונה והדבר גרם לה כאב, ועצב רב ומצבה הבריאותי והנפשי הידרדר מאוד בעקבות העניין.


לאור כל אלה, הגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין הוצאת לשון הרע, ודרשה פיצוי בסך 250 אלף שקלים.


הנתבעת: סיבת התביעה היא סכסוך שכנים


מנגד, טענה הנתבעת כי סיבת התביעה היא כלל לא הפרסום בפייסבוק. לטענתה, בעקבות הליך בחירות בשכונה של מפעיל מרכז הספורט, פרץ סכסוך שכנים אשר נגרם, בין היתר, לאחר שהיא ובעלה גילו כי התובעת ובעלה פעלו בניגוד לחוקי הבחירות, ועשו ככל שביכולתם לקדם את האיש בו רצו לתפקיד.


לדבריה, היחסים ביניהן היו מצוינים, והיא עזרה לה מאוד בתחילת הדרך כאשר נפגעה בגבה בעת שצבעה את הבית. לפיה, התובעת נדרשה לעבור טיפולים פיזיותרפיים, והיא אף הסיעה אותה לטיפולי שיקום בבית לווינשטיין, אולם, זמן קצר לאחר מכן, החליטה התובעת כי אינה עומדת בכאבי הטיפול, וסירבה לצאת מכסא הגלגלים. לטענתה, היא דאגה למצבה הבריאותי של התובעת והזכירה לה את מצבו של בעלה, שעבר שיקום קשה במשך שנה והצליח בסופו של דבר להתגבר על הקשיים ואף לעבוד.


עוד הוסיפה הנתבעת, כי אמרה לתובעת שלדעתה היא ישובה בכסא הגלגלים מסיבה פסיכולוגית ולא רפואית.


בהגנתה, הפנתה הנתבעת את בית המשפט לכתבות שנערכו בעניינה של התובעת במקומון, שם סופר כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בה בנכות של 50% בלבד, וטען כלפיה כי אדם המסרב להשתמש ברגליו אינו יכול להיחשב אדם נכה.


הנתבעת: לא מדובר בלשון הרע אלא בביקורת ובהבעת דעה


עוד טענה נגדה הנתבעת, כי התובעת בעצמה מפרסמת את סיפורה בפורומים שונים, ומפרסמת את מאבקה כנגד הביטוח הלאומי. לדבריה, הפרסומים בפייסבוק פורסמו בתום לב, ולא הייתה בהם כוונה להוציא לשון הרע או לפגוע בפרטיותה של התובעת. למעשה, הפרסומים היו תגובה לשקרים שהפיצה התובעת עליהם וכן ביקורת אישית על התנהלותה הקלוקלת של התובעת.


לבסוף, טענה הנתבעת כי לא אמרה שהתובעת מתחזה לנכה, אלא רק שהיא יכולה לעשות יותר על מנת לשפר את מצבה הרפואי. כמו כן, לטענתה, התובעת לא עשתה דבר על מנת להסיר את הסטטוסים או התגובות, למרות שהעידה כי הם הפריעו לה מאוד.


לאחר שמיעת עדויות השכנים והקרובים, ולאחר בחינת הראיות, קיבלה השופטת את טענות התובעת וקבעה כי מדובר בהוצאת לשון הרע. לדבריה, התובעת אינה דמות ציבורית ולכן אין מקום לטענה כי הנתבעת רק הביעה דעתה וכי פעלה בתום לב. לפי השופטת, מדובר בפרסום שמטרתו היה לפגוע בתובעת ולהשפילה.


ביהמ"ש: התובעת אינה דמות ציבורית ואין מקום לטענת "עניין ציבורי"


השופטת אף דחתה את טענת הנתבעת להגנה תחת אמת בפרסום. בנימוקיה לדחיית הטענה, קבעה השופטת כי בהגנה זו צריכים להתקיים שני תנאים, האחד אמת והשני עניין הציבור. לפיה, במקרה זה לא מתקיים תנאי 'אמת בפרסום', מאחר ועלה בידיה של התובעת להוכיח את נכותה ואת הכרת המל"ל בה, וכן לא מתקיים תנאי "עניין ציבורי" מאחר והתובעת אינה מהווה עניין ציבורי ואינה דמות ציבורית בעלת עניין.


לאור כל זאת, קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש ופגיעת הפרסום במצבה הרפואי והנפשי של התובעת, בסך 30 אלף שקלים. בנימוקיה לסכום קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כספי בעקבות העניין, ואף לא הוכיחה כי ניתק הקשר בינה ובין קרוביה ומכריה בעקבות הפרסום.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


לבסוף, חייבה השופטת את הנתבעת לשלם גם הוצאות משפט בסך של 12,500 שקלים.