בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בערעור על פסק דין שניתן בגין אפליה גזענית, לאחר שנמנעה כניסתו של צעיר ממוצא אתיופי למועדון בתל אביב. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי וחייב את בעלי חברת האבטחה בפיצוי.


נאסרה כניסתו למועדון בשל מוצאו האתיופי


לפי התביעה הראשונה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, בספטמבר 2009, יצא המערער לבילוי במועדון מוכר בתל אביב. לאחר זמן קצר, הגיע חברו הטוב וביקש להיכנס. המארחת במקום סירבה לאשר כניסתו, ככל הנראה בשל מוצאו האתיופי. החבר יצא החוצה מן המועדון וביקש מהמארחת שתכניס את חברו. המארחת סירבה בשנית ואז החל להתפתח ריב, בעקבות הסירוב, בין חברו של הצעיר האתיופי לבין המאבטח במקום, כאשר הוויכוח הסתיים במכת אגרוף שנתן המאבטח לחבר.


לאחר התקיפה, הובהל הנתקף אל בית החולים, עם חתך בגבה השמאלית, שנתפרה על ידי פלסטיקאי, והמטומה על ארובת העין.


שני הצעירים הגישו תביעה לבית המשפט כנגד מנהלי ובעלי המועדון, כאשר הם מאשימים אותם בהפליה פסולה בניגוד לחוק איסור הפליה וכן בגין הוצאת לשון הרע, בגין פרסום המקרה על ידי המועדון, וכן בגין התקיפה של המערער. כאשר בעניין התקיפה התנהל במקביל גם הליך פלילי.

 

בית משפט השלום קבע כי אכן מדובר בהפליה כנגד התובע שנאסרה כניסתו למועדון, וחייב את בעלי המועדון בתשלום פיצויים בסך 35 אלף שקלים בגין הפלייתו. אולם, את תביעתו של חברו דחה בית המשפט במלואה.


שני החברים סירבו לקבל את דחיית התביעה, והגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. לטענתם, ההפליה חרגה מתחומיה והשפיעה גם על חברו של הצעיר שאינו נמנה על הקבוצות הנזכרות בחוק ההפליה. לפיהם, תכלית החוק הוא למנוע כל סוג של הפליה, בין אם ישירה ובין אם עקיפה.


בנוסף, ערער החבר על החלטת בית המשפט שלא לחייב את בעלי חברת האבטחה בפיצויים עבור התקיפה שחווה על לא עוול בכפו.


בית המשפט: המערער לא נמנה על קבוצות הנזכרות בחוק ההפליה


שופט בית המשפט המחוזי ניגש לבחינת חוק איסור ההפליה על מנת לבדוק האם אכן יש בו משמעות נרחבת שיכולה לזכות את המערער בפיצויים. בחוק מדובר על איסור הפליה מחמת גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה ועוד. מאחר שמצא שהמערער לא נמנה על אף קבוצה מאלו הנזכרות בחוק, קבע השופט כי הוא אינו זכאי למעשה לתבוע פיצויים בגין הפליה כפי שעשה חברו.


לפי טענת בא כוח המערערים, ההפליה הורחבה לכדי הפליה של אלו שהגיעו יחד עם חברים כהי עור, ולא הורשו להיכנס גם הם למועדון ולפיכך, למרות שאינם נמנים על קבוצה מופלית, הם הופלו לרעה רק משום שהגיעו לבלות עם אלו הנמנים על קבוצה כזו.


אולם, השופט קבע כי בעניין המקרה נשוא התביעה, החבר כלל לא הופלה, אלא הוכנס למועדון ואף בילה שם זמן מה לפני שהגיע חברו למקום. על כן, קבע בית המשפט כי ערעורו בעניין זה נדחה, וכי בית משפט השלום צדק בהחלטתו.


לא כך נקבע לגבי תקיפתו של המערער. שם נקבע כי הוא אכן זכאי לפיצוי בגין תקיפתו. לאחר התקיפה, נדרש המערער לתפרים, משככי כאבים וביקורת. שופט בית המשפט המחוזי קבע כי מתוקף תפקידו היה על המאבטח להפעיל כוח סביר, ולא היתה סיבה נראית לעין להפעלת אלימות ברמה כזו ששלחה את המערער לטיפול בבית החולים.


עוד ציין השופט, כי למרות שלא הגיש המערער חוות דעת רפואית בעניינו, עדותו נתמכה בתעודה שהציג מחדר המיון, וכי הנזק שהציג מספיק על מנת לקבוע לו פיצוי בגין נזק לא ממוני.

 

יש לך שאלה? 

פורום ועדות שחרורים
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


לאור כל זאת, הפך בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט השלום, וחייב את חברת האבטחה בתשלום פיצויים למערער בסכום של 15 אלף שקלים בניכוי 3,000 השקלים שקיבל המערער בעקבות ההליך הפלילי כנגד המאבטח.