לאחר שגילה את ייעודו האמיתי של הנכס, פנה התובע אל בית המשפט המחוזי בתל אביב והגיש תביעה כנגד המוכר, בבקשה לביטול מיידי של העסקה. בית המשפט פסק לטובתו.


בתביעתו, טען התובע כי במרץ 2012 רכש נכס בשטח של כ-10 מ"ר, בקומת קרקע של בית מגורים בחולון. בחוזה שנערך בין התובע למוכר הנכס, הוגדר הנכס כמחסן.


לאחר ששילם על המחסן שרכש, סכום בסך 78 אלף שקלים, החל התובע לשפץ אותו. אך מה גדולה היתה הפתעתו כאשר זמן לא רב לאחר תחילת השיפוצים קיבל מכתב התראה מאגף הפיקוח בעירייה להפסיק לאלתר את השיפוץ. במכתב ההתראה, ציין הפקח כי מתנהלים בנכס שיפוצים על מנת להפוך אותו לדירה וכי הנכס אסור לשימוש.


המחסן התגלה כחדר אשפה


התובע ניגש מיד לעירייה, בליווי אביו העוסק בתיווך, לברר על שום מה קיבל התראה שכזו. לאחר בירור קצר הסתבר כי לפי היתר הבניה של הבניין, הנכס אמור לשמש כחדר אשפה לסופרמרקט סמוך וכי התובע אינו יכול, למעשה, לעשות בו כל שימוש.


התובע מיהר ופנה אל המוכר, וביקש ממנו לבטל את ההסכם ביניהם ולהשיב לו את מלוא כספו. המוכר סירב לבקשה, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד התובע וכן מצד באי כוחו.


משכך, הגיש התובע תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול ההסכם ולהשבת כספו.


התובע: המוכר ידע את ייעודו של הנכס והטעה במתכוון


לטענת התובע, המוכר הטעה אותו בזמן המכירה, למרות שידע היטב ומבעוד מועד כי לא ניתן לעשות כלל שימוש בנכס. עוד טען כלפיו, כי הנתבע בעצמו קיבל התראות בעבר שיחדל לעשות שימוש בנכס, ולכן מיהר למכור אותו כדי להיפטר ממנו.


מנגד, טען המוכר כי הוא רכש את הנכס כמחסן לפני שנים רבות, וכי הוא שימש אותו ככזה עד שהחליט למוכרו. כמו כן, לדבריו בעת חתימת ההסכם הוא נתן לרוכש את כל המידע הנדרש, ואף הפנה אותו לערוך בדיקות מתאימות. לפיו, התובע אף חתם בהסכם כי הוא ערך את הבדיקות וכי הכל כשורה, ולכן הוא פטור מאחריות כלפי התובע.


עוד טען הנתבע, כי בסך הכל מדובר בטעות של התובע בבחינת כדאיות של רכישת הנכס, ועל כך לא ניתן לבטל הסכם.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, פנה השופט לבדיקת הנסיבות העובדתיות. ראשית, קבע כי הנכס אכן הוצג, מספר רב של פעמים, כמחסן. כך למשל הוא פורסם באתר "יד 2", וכך נכתב בחוזה פעמים רבות.


שנית, קיבל השופט את עדויות התובע ואביו, כי הנתבע ציין טרם חתימת החוזה כי מדובר במחסן, וכי הוא אף שימש אותו שנים רבות תחת ייעוד זה. הנתבע לא הכחיש את הדברים.


למרות שטען הנתבע כי הנכס שימש אותו שנים רבות כמחסן, ולמרות שברור הדבר שידע היטב את ייעודו האמיתי של הנכס, כאשר עורך דינו של התובע הראה לו את תשריט הבניין, הנתבע ידע בדיוק רב היכן נמצא המחסן, והצביע על גבולותיו. אולם, לאחר שהבחין שבמעשיו הוא בעצם מודה על כך שידע את ייעוד הנכס, חזר בו וטען כי אינו זוכר, וכי לא היה במקום עשרות שנים.

 

בית המשפט: מדובר בהטעיה מכוונת, ההסכם מבוטל 


בנוסף, מעדותו של מנהל מחלקת רישוי עסקים של העיריה עלה כי הנתבע ידע כבר בשנת 2009 כי העירייה אוסרת עליו להשתמש בנכס, וכי הוא מיועד לשמש כחדר אשפה.


לפיכך, קבע השופט כי אכן מדובר בהטעיה מכוונת של המוכר, כאשר הוא דוחה את טענותיו לגבי חתימת התובע על הסעיף המתייחס לבדיקות שנעשו לנכס. לדברי השופט, התובע אמנם לא ערך את הבדיקות המתאימות כפי שהצהיר בחתימה על ההסכם, אולם הטעייתו של המוכר הייתה גדולה ומכוונת, ואין להאשים את הקונה על כך שנטה להאמין למוכר לגבי ייעודו של הנכס.

 

יש לך שאלה? 

פורום מנהל מקרקעי ישראל | רשות מקרקעי ישראל
פורום דיני חוזים / הסכמים


לאור החלטתו, חייב השופט את הנתבע בביטול מיידי של ההסכם ובתשלום שכר טרחת עורך דין של התובע בסך 8,000 שקלים.