בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר לטובת חברת כוח אדם שנתבעה בגין אפליה של אישה בהריון אשר ביקשה להתקבל לעבודה.


התובעת: נציגת החברה אמרה בפירוש שלא מקבלים נשים בהריון לעבודה


התובעת, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש, פנתה בסוף אוקטובר 2010 לחברת כוח אדם בבקשה להתקבל לעבודה בתוך קופאית. בשיחה, שהוקלטה על ידי התובעת, ציינה כי הינה בהריון; בתגובה, טענה נציגת הנתבעת כי לא נוהגים לקחת לעבודה נשים בהריון וכי אם תשמע על עבודה מתאימה למצבה, תיידע את התובעת.


לאור שיחה זו, החליטה התובעת להגיש תביעה כנגד החברה בגין אפליה, ודרשה מבית המשפט לחייב את החברה בפיצויים בגינה.
מנגד, טענה החברה כי היא משמשת כחברת השמה בלבד, ולכן אין מקום לתבוע אותה, ובין כה וכה אין מקום לתביעה מאחר והתובעת שמה לעצמה למטרה להוציא כספים ממנה שלא בתום לב ותוך תכנון מוקדם של האמצעים.


לאחר שקבעה השופטת כי בניגוד לדברי הנתבעת, היא אכן משמשת כחברת כוח אדם, פנתה לבחון את מהימנותה של התובעת ואת אמינות דבריה.


בית המשפט: ההקלטה אינה יכולה לשמש כראיה


התובעת כאמור הקליטה את השיחה עם נציגת הנתבעת, אולם השופטת קבעה כי אין בהקלטה זו לשמש ראיה בבית המשפט. בנימוקיה, הביאה השופטת את העובדה כי ההקלטה היא חלקית בלבד, והוקלטה מאמצע השיחה ולא מתחילתה, כמו כן, לאחר בדיקה יסודית נתגלה כי בטלפון עצמו מופיעה שעה אחרת מזו המופיעה בגיבוי ההקלטה.


לאחר שנקבע כי ההקלטה אינה קבילה, פנתה השופטת לבחון את מניעי התובעת. כאמור, התובעת הינה בעלת תואר ראשון, ועסקה טרם פנייתה לנתבעת כראש מדור רישום ומידע במכללה ידועה, וניהלה צוות של ארבעה יועצי לימודים. לנוכח הנסיבות, התקשה בית המשפט להבין מדוע פנתה התובעת לעבודות המשלמות כמחצית המשכורת מאלו שעסקה בהן עד לאותה עת, שהרי השכלתה וניסיונה התעסוקתי מאפשר לה לפנות למקומות המתאימים לה יותר, ואשר יכלו לספק לה משכורות נאות יותר ממשכורת בתור קופאית.


כאשר נשאלה התובעת לסיבות פניתה לעבודה כקופאית, השיבה כי ביקשה לעבוד ולהתפרנס וחיפשה כל עבודה שתספק לה משכורת. עוד ענתה כי בעבודה הקודמת השתכרה כ- 6,000 שקלים בחודש, ולא ראתה בפער בין המשכורות כגדול מידי וככזה שימנע ממנה לחפש עבודה גם כקופאית.


התובעת פתחה תיקייה במחשב בשם "אפליה בהריון"


אולם, לאחר בדיקה נוספת, נמצא כי בעת פנייתה של התובעת לחברה הנתבעת בחיפוש עבודה, קיבלה התובעת דמי אבטלה בסכום המשכורת האחרונה שקיבלה ממקום עבודתה האחרון, ושעלו בהרבה על משכורת קופאית. מה שהוביל את השופטת לתהות האם באמת הייתה מוותרת התובעת על דמי אבטלה גבוהים בעבור עבודה כקופאית בשכר נמוך יותר.


כמו כן, לאחר בירור, נמצא כי התובעת פתחה זמן קצר לפני פנייתה לנתבעת, תיקייה במחשב תחת השם "אפליה בהריון" ושם שמרה שיחות נוספות שהקליטה למעסיקים אחרים אליהם פנתה. כאשר נשאלה לגבי תיקייה זו, טענה כי לא זוכרת מתי בדיוק שמרה את השיחות, ורק ציינה כי הקליטה כיוון שמשהו בעניין סירוב קבלתה לעבודה נראה לה "לא בסדר".


בוגרת תואר ראשון במשאבי אנוש שאינה מבינה מה זו אפליה


בנוסף, השופטת הביע תמיהה מכך שהתובעת אינה בדיוק יודעת מה זו אפליה, וכי היא מיתממת ונוהגת כמישהי שלא היה לה מושג בנעשה. ואמנם, בבדיקה של תוכנית הלימודים שלמדה לתואר ראשון, נמצא כי הייתה נוכחת בשלושה קורסים שונים המדברים על דיני אפליה במקום עבודה.


לבסוף, תהתה השופטת בדבר הסיבה שהייתה לתובעת לציין בראשית שיחתה עם כל מעסיק, לרבות בשיחה עם חברת כוח האדם, כי הינה בהריון.


לאור כל זאת, קבעה השופטת כי התובעת פעלה שלא בתום לב, הקליטה את השיחה עם הנתבעת כאשר היא מבקשת לשמוע את מה שיוביל בעתיד לתביעה משפטית, וכי היא לא באמת ביקשה למצוא עבודה, אלא ביקשה להוציא כספים קלים מן הנתבעת כאשר היא מבזבזת את זמנו היקר של בית המשפט ומנצלת את החשיבות הרבה שנותן בית המשפט למקרי אפליה בעבודה.

 

יש לך שאלה? 

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון


לפיכך, דחתה השופטת את תביעתה, וחייבה את התובעת בתשלום שכר טרחת עורך דין לנתבעת בסך 10,000 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים.