בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בתביעתה של עובדת מטבח אשר הגישה תביעה נגד המסעדה שעבדה בה, לאחר שלטענתה הוכרחה לעמוד במהלך העבודה כשהיא בשלבי הריון מתקדמים. בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענתה.


התובעת, עבדה במסעדה יוקרתית במרכז תל אביב כעוזרת טבח מדצמבר 2009 למשך כשנתיים. לאחר שילדה התובעת, התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בבתה, וקיבלה פיצויי פיטורין, לפי משכורת של 4,500 שקלים בחודש.


התובעת: המעסיקים עברו ברגע מדברי שבח למכתבי נזיפה


לטענתה, בתחילה קיבלה שבחים על עבודתה והממונים עליה היו מרוצים מתפקודה, אך כל זה השתנה באחת כאשר הודיעה על הריונה בתחילת חודש מאי 2009. התובעת טענה בתביעתה כי מאז אותה הודעה, שינו הממונים את יחסם אליה מקצה לקצה עד לרמה של התעמרות בה, השפלתה ורדיפתה. כמו כן, הרעו מאוד את תנאי עבודתה על מנת לגרום לה להתפטר.


לדבריה, התעמרות הממונים עליה לא פסקה, והם החלו להתלונן על איכות עבודתה ועל כך שהיא יושבת חלק מהזמן ועובדת בישיבה.
למעט שינויים קלים עקב הריונה, ולמרות שבמהלך ההיריון, נודע לתובעת כי היא סובלת מ"סכרת היריון" בכל זאת, הקפידה לטענתה להיעדר רק במקרים בודדים לצורך בדיקות וטיפולים.


התובעת אף הציגה מכתב שקיבלה ממעסיקיה שבו אסרו עליה לשבת על כיסא במהלך העבודה. לטענתה, הממונים עליה בעצם הפלו אותה לרעה במכתב זה, מאחר ושאר העובדים לא קיבלו הוראה כזאת, והותר להם לשבת במהלך עבודתם. כמו כן, נדרשה לפתע התובעת לעבוד במשמרות ערב, הקשות יותר, למרות שמעולם לא נתבקשה לעשות כך קודם.


לאור כל זאת, ביקשה התובעת מבית המשפט לחייב את הנתבעים בפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 68,394 שקלים ופיצוי מכוח הזכות לעבודה בישיבה בסך 20 אלף שקלים.


הנתבעים: לא היו מרוצים מעבודתה וביקשו לפטר אותה קודם


לעומתה, טענו מעסיקיה להגנתם, כי הם לא היו מרוצים מעבודתה ותפקודה של התובעת זמן רב לפני שהודיעה על הריונה והכחישו מכל וכל את טענתה לאפליה. לדבריהם, הם חשו בזלזול גדול מצד התובעת ולכן ביקשו לקבל היתר לפטר אותה למרות הריונה. מאחר ולא קיבלו את האישור, ניסו בדרכים אחרות לשפר את תפקודה בעסק.


הנתבעים הביאו עדים רבים להעיד לטובתם, ואף ציינו כי בזמן שהתובעת היתה בהריון שתי עובדות נוספות היו אף הן בחודשי הריון מתקדמים. כאשר שאל בא כוח הנתבעים את התובעת האם גם אליהן התייחסו באופן מפלה, השיבה בשלילה. אחותה של התובעת העידה גם היא, וטענה כי היא עבדה בעבר במקום במהלך הריון ולא הופלתה כלל.


עוד הוסיפו הנתבעים כי התובעת נהגה להיעדר פעמים רבות מעבודתה, כשהיא לא טורחת להודיע על כך מראש. בחקירתה הנגדית בעניין, הודתה התובעת כי שכחה להודיע.


לגבי סוגית הכיסא, טענו הנתבעים כי מדובר בשרפרף שאמור לשמש כמקום עליו ניתן להניח כלים חמים, וכי הם הוציאו את הכיסא גם כדי לשמור על בטיחותם של העובדים וגם כי שמו לב שהתובעת נוהגת לשבת עליו זמן ממושך ובלי קשר לעבודתה.


בית המשפט: התביעה מתקבלת באופן חלקי


בנוגע לתלונות התובעת בדבר אפלייתה, קבע השופט כי לאור עדותן של עובדות אחרות וכן אחותה של התובעת, ולאור העובדה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה, הוא דוחה טענה זו ולא ישולמו לה פיצויים בגינה. לפיו, עלה בידיהם של הנתבעים להוכיח כי לא היו מרוצים מעבודתה עוד לפני שנודע להם על הריונה, ואף ביקשו אז להפסיק את העסקתה.


לעומת זאת, קבע השופט, לא הצליחו הנתבעים להוכיח כי לא פגעו בזכותה החוקית של התובעת לשבת במהלך עבודתה. לפיו, טענת הנתבעים על כך שיכולה היתה העובדת לשבת בהפסקה שניתנה לה, עדיין לא מספקת הסבר סביר וראוי מדוע לא הורשתה לשבת גם במהלך העבודה, שהרי החוק מדבר דווקא על שעות העבודה ולא על ההפסקות.

 

יש לך שאלה? 

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום הרעת תנאים והתעמרות בעבודה
פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון


יחד עם זאת, לאור היעדרותה של התובעת, תפקודה הלקוי וכן העובדה כי בכל זאת מדובר במטבח עמוס המאפשר ישיבה חלקית בלבד, הורה השופט על מתן פיצויים בסך 15 אלף שקלים בלבד.


לבסוף, קבע כי בעקבות קבלה חלקית של התביעה, יחויבו הנתבעים בחלק יחסי מהוצאות המשפט בסך כולל של 3,500 שקלים.