בית הדין האזורי בירושלים, דן בשבוע שעבר בתביעתו של עובד תאילנדי כנגד מעסיקו בגין פיטורין שלא כחוק ואי תשלום זכויות סוציאליות.


בית המשפט: שני הצדדים עושים רושם לא אמין


בתחילת דבריו, ציין השופט בפסק הדין כי שני הצדדים סתרו את דבריהם בעדותם פעמים רבות, נתנו עדות מבולבלת ולא רצינית, והתגלו שניהם כלא אמינים. השופט נאלץ לפסוק בעיקר על פי ההוכחות וחומר הראיות שהובא לפניו.


לטענת התובע, אזרח תאילנד, הוא הגיע לישראל על מנת לעבוד בחקלאות. עם הגעתו הוא הועסק על ידי הנתבע, בעל משק חקלאי. לטענת התובע הוא החל עבודתו בסוף מאי 2004 ופוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו כל זכויותיו במאי 2011.


הנתבע מנגד, הכחיש את טענותיו מכל וכל וטען כי התובע עבד אצלו רק עד נובמבר 2009, כאשר הוא טוען כי התובע עזב מרצונו והקים עסק עצמאי, כאשר הוא מציע שירותיו למשקים אחרים. כדי לתמוך בעדותו, הגיש הנתבע לבית המשפט טופס היעדר תביעה הנכתב בעברית ובתאילנדית, עליו חתום התובע, כאשר הוא מדגיש כי חתימת התובע הייתה מרצונו החופשי וללא כפיה כלשהיא.


בהתייחסו לנושא זה, קיבל השופט את טענת התובע כשהוא מתייחס לצילום שיחה שהביא התובע בו הוא נראה בבירור משוחח עם הנתבע בענייני עבודה במאי 2011 ולעדות מלאת סתירות של הנתבע.


לא ניתן לוותר על זכויות סוציאליות, גם לא תחת טופס חתום


עוד קבע השופט, כי למרות שחתם התובע על טופס היעדר תביעה המונע ממנו לכאורה לתבוע בעתיד את מעסיקו, אין להתחשב בו כל עוד זכויותיו הבסיסיות מופרות בחתימה על הטופס, מאחר והזכויות הסוציאליות אינן ניתנות לוויתור וכל אדם זכאי להם לפי חוק.


בנוגע לסוגיית הפיטורין של התובע, גם כאן היו עדויות סותרות כאשר אפילו התובע סתר את דבריו באומרו כי פיטר אותו מעבידו משום שאמר לו שאינו עובד טוב, ומהצד השני טען כי שימש כמנהל עבודה במשך שלוש שנים כאשר הוא מפקח על עובדים. בהתייחסו לסוגיה זו קבע השופט כי טענתו לא מתיישבת עם העובדה המוכחת כי שימש כמנהל עבודה בעל סמכויות, וקבע כי עדותו של התובע בעניין זה אינה אמינה.


עוד בעניין זה, גם ההבדלים בגרסות הצדדים היוו מכשול לבירור העניין, כאשר מהצד האחד הנתבע הודה כי הוא מודע לעובדה שכאשר פגה אשרתו של עובד זר המעסיק מחויב בפיצויי פיטורין ומהצד השני לא טען התובע טענה זו ולא הוכיח כלל כי אשרת השהיה שלו פגה. לפיכך, דחה השופט את הטענה כי פוטר התובע.


עוד טען התובע בתביעתו כי השכר ששולם לו אמנם שולם בזמן ולפי שעות העבודה, אך בסכום הנופל בהרבה משכר המינימום, כאשר הוא עומד על 120 שקלים ליום. הנתבע מצדו טען כי השופט מוזמן לעיין בתלושי השכר אשר הוצאו על פי חוק ובהתאם לשעות העבודה.


אולם, משבחן השופט את תלושי השכר, גילה כי בכולם מופיע שהתובע עבד 25 ימי עבודה ובסה"כ 186 שעות בחודש. זאת בלי כל קשר לחודש בו נכתב התלוש, בלי התחשבות בחגים בהם לא עבד התובע, בלי קשר לעובדה כי מדובר בחודשים קצרים יותר וכולי. כמו כן, נמצא כי בשנת 2009 קיבל התובע 12 ימי הבראה, כאשר לא הביא הנתבע הסבר לתשלום תמוה זה.


בנוסף, מצא השופט כי רק משנת 2008 החלו מופיעים מרכיבים סוציאליים בתלוש, כגון הבראה, שעות נוספות, חופשות ועוד. הנתבע אף לא ידע להסביר מה קרה לפני 2008, ומדוע הופיעו רכיבים אלה דווקא עכשיו.

 

פיצויים בסך כ-100 אלף שקלים לתובע


עוד התברר, כי למרות שטען הנתבע כי לא מגיעים לתובע הפרשי פנסיה מאחר ולא ניתן לפתוח קרן פנסיה לעובדים זרים, בתלושי השכר מופיע רכיב ביטוח פנסיה אשר בגינו נוכו סכומים שונים משכרו של התובע.


לפי כל אלה ועוד, קבע השופט כי תלושי השכר אינם אמינים בלשון המעטה, וכי למרות שלא פיטר הנתבע את התובע, הוא עדיין מחויב לפי חוק בתשלומים כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו לפי חוק.

 

יש לך שאלה? 

פורום אשרות עבודה | הסדרת מעמד לעובד זר בישראל
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה
פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


לפיכך, חייב השופט את הנתבע בפיצויים לתובע בסך כולל של 102,070 שקלים, הכוללים הפרשי שכר, פדיון חופשה, מענק שנתי, פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות, דמי הבראה ודמי חגים. כמו כן, חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עו"ד לתובע בסך 5,500 שקלים.