בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש בשבוע שעבר לדון בתביעתם של הורים ובנם הסובל מפיגור שכלי אשר הגישו תביעתם כנגד משרד הבריאות בגין רשלנות ו"הולדה בעוולה".


הבן, בן 26, סובל מפיגור שכלי מאז לידתו. הוריו, אשר שותפים לתביעה, טוענים בתביעתם כי יכלו רשויות הבריאות במדינה למנוע לידתו לו רק היו מזהירים אותם לגבי הסיכונים הכרוכים בלידה זו.

 

הלידה האחת עשרה: ילד הסובל מפיגור שכלי  


לידת הבן הינה 11 במספר עבור האם שעברה 12 לידות בסך הכל. במהלך עשר לידות, ילדה האם חמישה תינוקות כאשר החמישה האחרים נפטרו במהלך הלידה או בסמוך לה, ואחד מהם נפטר בהיותו בן שנה וחצי. מתוך חמשת ילדים אלו, אחד התינוקות אף נולד עם פיגור פסיכומוטורי.


לאחר עשר לידות קשות, נכנסה האם להריון שוב והגיעה למעקב בטיפת חלב בחודש השלישי להריונה. התינוק נולד בלידה תקינה אולם כארבעה חודשים לאחר לידתו, במהלך בדיקה בתחנת טיפת חלב, נמצא כי התינוק אפתי לא ערני או סקרן וכי הוא אינו מרים ראשו בשכיבה על הבטן. האם הופנתה למכון להתפתחות הילד, וכאשר הגיעה, עשרה חודשים לאחר מכן, הילד אובחן כסובל מפיגור שכלי קיצוני.


בתביעתם, טוענים ההורים, כי לו היה מבצע הצוות הרפואי בטיפת חלב מעקב הריון יסודי, יכלו לגלות את מצבו של העובר עוד בשלב מוקדם ויכלו להמליץ לאם על הפסקת הריון, או לחלופין להזהיר אותה מן תוצאות הלידה שכן אז הייתה מבקשת להפסיק מייד את ההריון.


כמו כן, לטענת האם הנתמכת בדבריה על דברי מומחה מטעמם, היה על הצוות הרפואי להפנות אותה לבדיקות שונות כגון: בדיקת מי שפיר, בדיקות גנטיות וסונוגרפיות בעיקר לאור ההיסטוריה הרפואית הענפה שלה. לפיכך, טוענים התובעים כנגד משרד הבריאות כי שלוחיו, במקרה הזה תחנת טיפת חלב, פעלו ברשלנות כלפיהם.

 

משרד הבריאות: ההורים פעלו בחוסר אחריות 


מנגד, משרד הבריאות הכחיש את הטענות מכל וכל וביקש מבית המשפט לדחות את התביעה. לטענתו, לא מתקיימת בתביעתם עילת אחריות או קשר סיבתי בין הרשלנות לכאורה, לבין מצבו של התובע הבן.


לטענתם, ניתן לראות לפי הדוחות הרפואיים ודיווחי המעקב, כי התובעת הגיעה בכל עשרת הריונותיה הקודמים ללידה נשואת התביעה, בשלב מאוחר להריונה. במהלך כל ההריונות הגיע האם לבדיקת מעקב ראשונה רק בחודש רביעי או חמישי, כאשר בשני מקרים לא הגיעה כלל למעקב.
כמו כן, לאורך השנים, הוסבר לה פעמים רבות על אמצעי מניעה, על הסיכונים להם היא חשופה, ועל האפשרות לעבור הפסקת הריון. עוד טענו כי לפחות פעמיים הוכנס לה התקן תוך רחמי למניעת הריון.


טענתם העיקרית של משרד הבריאות לפיכך הייתה כי לאור ההיסטוריה הרפואית שלה, ולאור העובדה שהוסבר לה כי היא נמצאת בסיכון גבוה בהריונותיה בעקבות הקרבה המשפחתית בינה ובין בעלה, היו צריכים ההורים התובעים להימנע מהריון ולהתייחס לאותות האזהרה שניתנו להם במהלך עשרה הריונות.

 

האם לא פעלה בעצת רופאיה 


ובהתייחסם להריון נשוא התביעה, טענו להגנתם כי האם הצהירה בפני האחיות בתחנת טיפת חלב כי היא נמצאת במעקב, בכל שבועיים, בבית חולים בחיפה. למרות שהצוות הרפואי ביקש ממנה מספר פעמים להביא מכתב מעקב ותוצאות בדיקות מבית החולים, לא עשתה זאת התובעת.

 

עוד הדגישו להגנתם, כי אף כאשר נמצאו סממנים מדאיגים והתובעת אף אושפזה בשל כך, סירבה לעבור בדיקות אשר יסייעו לצוות הרפואי להבין טוב יותר את מצבה.


משרד הבריאות נתמך גם הוא על ידי מומחים מטעמו אשר קבעו כי האחריות מוטלת על כתפי התובעת בלבד, מאחר שהוסברו לה פעמים רבות הסיכונים בהריונות. כמו כן, לשיטתם אין לידה זו מרמזת על כשל רפואי אלא רק על הכשל של ההורים אשר התעקשו פעם אחר פעם לחוות לידות מסוכנות אשר תוצאתם היו מוות ולידות של ילדים בעלי מומים.


התובעת בתגובה לדברים, הכחישה את הטענות בדבר הצהרתה על מעקב בבית חולים. לטענתה היא לא אמרה דבר כזה, אך גם אם כן, היה על הצוות הרפואי לוודא שאכן נמצאת במעקב ולהתעקש על בדיקות גנטיות שוב.

 

בית המשפט: האחריות מוטלת על ההורים 


לאחר בדיקת הראיות ושמיעת העדויות קבעה השופטת כי האחריות במקרה זה מוטלת על התובעים, והם היו צריכים להבין, בעיקר לאחר עשרה הריונות, בדיקות גנטיות ואזהרות מרובות מרופאים שונים, כי עליהם להימנע מהריון נוסף.

 

יש לך שאלה? 

פורום רשלנות רפואית באבחון
פורום רשלנות רפואית בלידה


כמו כן, מצאה השופטת לאחר בדיקה יסודית, כי האם אכן הייתה במעקב בבית החולים בעיר, ולכן טענותיה מבוטלות. בנוסף, ציינה השופטת את העובדה כי פעמים רבות פעלה האם בניגוד לעצת הרופאים וכי הגיעה למעקב הריון כשהיא בחודשים מתקדמים ללא יכולת לבצע הפסקת הריון. לפיכך, ניתן להסיק מפעולות אלו כי כלל לא בטוח שלו היו מיידעים את האם בדבר מצבו של העובר, הייתה אכן מבקשת לעבור הפלה.


לאור כל זאת, דחתה השופטת את תביעת ההורים. כאשר התייחסה לעניין הוצאות המשפט, הוסיפה השופטת ואמרה כי לפנים משורת הדין היא מוותרת לתובעים על תשלום הוצאות למרות הדחייה, וזאת לאור הטרגדיות הרבות שפקדו אותם והעובדה שהם מטופלים בשני ילדים הסובלים מפיגור שכלי.