מורה ממרכז הארץ ביקשה ליישר את שיניה הקדמיות לכבוד יום הולדתה החמישים. לאחר שלפי טענתה, סירבה המומחית ליישור שינים לטפל בה, ולא הסכימה להחזיר לה את כספה, פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, והגישה תביעה נגדה על סך 26 אלף שקלים. בית המשפט נתן החלטתו בעניין בשבוע שעבר (יום ה') וקיבל את גרסת הנתבעת.


התובעת: האורתודנטית הודיעה כי אינה מעוניינת לטפל בה


לטענת התובעת, בשנת 2010 פנתה לקבלת אצל ייעוץ אצל המומחית הנתבעת, וזאת לאחר שקיבלה החלטה לבצע יישור שיניים. לפיה, היא שילמה מקדמה בסך 8,000 שקלים, אולם לא קיבלה תכנית טיפול המפרטת את שלביו ואת מועד תחילתו או סיומו. בנוסף, נקבעו לה שני תורים עתידיים לתחילת הטיפול.


אלא שאז, כך לפי טענתה, התקשרה אליה המומחית וביקשה ממנה שלא להגיע לתור שנקבע עבורה משום שאינה מעוניינת לטפל בה. התובעת בתגובה, ביקשה את כספה בחזרה, כאשר היא מבקשת את הצילומים שנערכו לה ואת הגשר (הסמכים) שיוצר עבורה לצורך יישור השן. אולם, כאשר פנתה לאורתודנט אחר, הוא הבהיר לה כי אינה יכולה להשתמש בגשר וכי עליה לשלם על חדש.


מכיוון שנגזר עליה לשלם שוב לאורתודנט על הגשר, ומפאת עגמת הנפש שנגרמה לה לכאורה מהתנהלותה של האורתודנטית כלפיה שלטענתה איימה עליה, צעקה עליה והשפילה אותה בטלפון, החליטה התובעת לפנות אל בית המשפט ולתבוע אותה על סך 26 אלף שקלים, סכום יישור השיניים שהייתה אמורה לשלם.


האורתודנטית טוענת להטרדה בלתי פוסקת מצד התובעת


מנגד, הכחישה האורתודנטית מכל וכל את טענות התובעת כאשר מעדותה עולה תמונה אחרת לחלוטין. לדבריה, היא אכן ניהלה שיחת ייעוץ עם התובעת, והתובעת אכן שילמה לה מקדמה אך מכאן והלאה התנהלה התובעת באובססיביות ובחוסר היגיון מול המרפאה.


לפי דבריה, באותה שיחת ייעוץ החליטה התובעת כנגד עקירת שן קדמית מאחר והיא מורה והעדיפה שלא לבצע עקירה בולטת, והוחלט כי היא מעוניינת בגשר שקוף ללסת העליונה ולתחתונה. לדברי הנתבעת, הוסבר לתובעת על התהליך הארוך, והובהר לה כי העניין ייקח זמן מאחר והיא שולחת את המידות למעבדה בגרמניה. כמו כן, הסבירה לה הנתבעת באותו המעמד את פרטי התשלום וההליך הרפואי. הנתבעת אף הסכימה לקבל חלק מהסכום בלבד, כאשר התובעת מבטיחה לה שתקבל בהמשך את יתרת התשלום.


מרגע זה ואילך, לפי הנתבעת, לא הפסיקה התובעת לצלצל למרפאה ולבקש לקבוע תור. בכל שיחת טלפון ביקשה לדעת האם הגיע הגשר, האם היא יכולה להגיע והאם ניתן כבר לקבוע תור. בכל פעם, הזכירו לה, בין אם המזכירות ובין אם האורתודנטית בעצמה, כי ההליך הוא ארוך ולוקח בערך שישה שבועות לקבל את החומרים מהמעבדה. אולם השיחות לא פסקו, והתובעת החלה להביע את חששה מן הטיפול, כאשר היא מביעה את לבטיה בפני המרפאה. משהבחינה בלבטיה הרבים של התובעת ובעובדה כי היא ככל הנראה לא מבינה את ההליך הטיפולי ואת מהותו, ביקשה הנתבעת ממנה לחתום על הסכם שיפרט את משך הטיפול ואת עלותו, והסבירה לה כי רק לאחר שתחתום תוכל להגיע למרפאה להמשך הטיפול. התובעת סירבה להצעה, וביקשה את כספה בחזרה בתוספת הצילומים והגשר.


עוד ציינה הנתבעת, כי לכל אורך הדרך, הציעה לתובעת שתי אפשרויות, האחת לחתום על הטופס ולהמשיך בטיפול, והשנייה לקבל החזר כספי בניכוי הוצאות המעבדה וכו'. התובעת סירבה לקבל את האפשרויות והתעקשה לקבל בחזרה את הסכום המלא ששילמה.


השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת, וקבעה כי הוכיחה היטב את טענותיה. לדבריה, התובעת עצמה לא הכחישה את שיחות הטלפון הרבות שנעשו למרפאה, ואף אמה העידה כי בתה הייתה לחוצה לעבור את הטיפול כמה שיותר מהר. כמו כן, למרות שהתובעת הביעה רצון עז, ואף הדגישה בבית המשפט כמה פעמים, את מוכנותה ורצונה לבצע יישור שיניים, שהרי היא התייעצה עם חמישה אורתודנטים נוספים לפני הנתבעת, וכן אף עתה, כמה שנים לאחר המקרה עדיין לא ביצעה את היישור. עניין זה , בצירוף ללבטיה הרבים של התובעת, מבטא את העובדה כי ייתכן ולא הייתה כלל מוכנה לבצע את הטיפול.


כמו כן, התייחסה השופטת להסכם שהנתבעת ביקשה מהתובעת לחתום עליו. לדבריה, זהו הדבר הראוי והנכון לעשות במקרים כאלה, והעובדה כי התובעת בחרה שלא לחתום עליו, גם היא מעידה על אי רצונה לעבור טיפול.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה


לאור כל זאת, קבעה השופטת כי הנתבעת הצליחה להוכיח מעל לכל ספק כי התובעת היא זו שנהגה באובססיביות כלפיה וכן את העובדה כי הטיפול הופסק רק עקב התנהלותה ולא עקב אי רצונה של הנתבעת, שמכורח מקצועה מחויבת ואף מעוניינת לתת שירות לציבור לקוחותיה, לטפל בה.


לפיכך, חויבה התובעת בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 500 שקלים, ונקבע כי הנתבעת תחזיר לתובעת את המקדמה אך בניכוי של הוצאות המעבדה (בסך 5,726 שקלים) וכן בניכוי של 1,500 שקלים נוספים עבור טיפולים וייעוץ שקיבלה.