בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דן בשבוע שעבר בתביעה שהוגשה נגד המחלקה לחניה ואכיפה בעיריית תל אביב, לאחר שעיקלו את חשבונו בגין קנס חניה משנת 2003. בית המשפט קיבל את טענתו וחייב את העירייה להחזיר לו את כספו.


נקנס ב-2003 וחויב לאחר 9 שנים ב-2012


בינואר 2003, חנה התובע במקום אסור לחניה ברחוב בתל אביב, ונקנס בשל כך בסכום של 250 שקלים. לפי טענת התובע, הוא גילה את הקנס רק שנים לאחר מכן, כאשר בסוף יולי 2012, עוקל מחשבון הבנק שלו סכום של 1,383 שקלים על ידי העיריה כנגד החוב וצבירת ריבית בגינו.


התובע טען כי לכל אורך השנים לא קיבל לידיו כל דרישת תשלום בעניין, ועל כן טען להתיישנות הקנס שצבר ריבית משך 9 שנים תמימות. כמו כן, טען התובע כי העירייה ניצלה לרעה את יכולות הגבייה שלה מהציבור וכי פעלה בניגוד למחויבותה לציבור נתיניה לנהוג בתום לב ובהוגנות ולבצע הליכי גבייה תקינים. מתוקף כך ביקש מהעירייה את כספו בחזרה.


בתביעתו הדגיש התובע לפני בית המשפט כי לכל אורך התהליך, מתחילתו ועד סופו, לא הוצג בפניו הדו"ח המדובר. כמו כן, לא נשלחו לביתו מעקלים, ולא קיבל כל הודעה בדואר בדבר אי תשלום או התראה לפני עיקול. עוד טען התובע כי בעת העיקול שהה בחו"ל ורק כששב לארץ נדרש לטפל בעניין. לטענתו לאחר שפנה אל העירייה מספר פעמים בבקשה להסדיר את העניין ולא נענה, פנה לבית המשפט.


עיריית תל אביב: נשלחו הודעות והתראות לתובע לאורך השנים


להגנתה, טענה עיריית תל אביב כי נשלחו אזהרות רבות לתובע וכי הוא בחר להתעלם מהן כליל. לטענתה, שלחה העירייה התראות תשלום לכתובת התובע כשמונה חודשים לאחר המקרה, וכשנתיים לאחר מכן בשנת 2005 נשלחו 2 אזהרות נוספות. ב-2006, משלא קיבלו תגובה לאזהרות פנתה העיריה לעיקול חפציו של התובע כאשר היא רושמת עיקול על חפצים כמו: טלוויזיה, סלון ופינת אוכל. אולם, משהגיעו המעקלים לכתובת התובע לא נתפסו מיטלטלין והדוחות של המעקלים שהגיעו למקום נגרסו.


בהמשך, בשנת 2010, הדביקו נציגי העירייה התראות על דלתו של התובע במספר הזדמנויות המודיעות על עיקול במידה ולא ישלם את הקנס לאלתר.


התובע כאמור לא שילם, ולכן ביולי 2012 עיקלה העירייה את הסכום.


בתגובה לדבריהם, חזר התובע על טענתו כי לא קיבל דבר, ואף הפנה את תשומת לב בית המשפט לעובדה כי הודעות התשלום כלל לא נשלחו בדואר רשום. כמו כן, דוחות המעקלים שאולי יכלו לשפוך אור על המקרה נגרסו, והעיריה אף לא טרחה לזמנם לבית המשפט למתן עדות. כמו כן, חזר התובע על טענותיו בעניין התיישנות התביעה, שכן עברו תשע שנים ממתן הקנס כאשר לכל אורך התקופה לא קיבל לידיו התראות תשלום.


העירייה לא פעלה בהליכי גבייה תקינים ובזמן סביר


בבואה לתת החלטתה, הדגישה השופטת כי לא מדובר במחלוקת על קבלת הקנס המקורי אלא על התיישנות תוקפו. לאחר עיון חוזר במסמכים שהוגשו על ידי העירייה, קבעה השופטת כי אמנם שמו של התובע מופיע בכל ההתראות והאזהרות למיניהם, אך לא עלה בידיה להוכיח דבר בעניין משלוח ההודעות או הגעתן ליעד.


כמו כן, לא הוצגו ראיות בדבר המעקלים שנשלחו לבית התובע לפי טענת העירייה בשלוש הזדמנויות שונות. לא הובאו הסברים לסיבה בגינה לא עוקל דבר, או מדוע נגרסו דוחות המעקלים ומדוע בעצם לא זומנו למתן עדות.


גם הניסיונות שנעשו לעיקול חשבונו של התובע, שעלו בתוהו, לא נסמכו על ידי מסמכים מתאימים המעידים על פעולות האכיפה שנעשו לכאורה על ידי העירייה.

 

יש לך שאלה? 

פורום גביית חובות
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום דוחות תנועה


בסיום דבריה, הביאה השופטת את הוראות היועץ המשפטי לממשלה בעניין הגביה המנהלית. לפיו, גוף המבקש לגבות חוב מן החייב מוכרח להפעיל הליכי גבייה סבירים בזמן סביר ובמתווה עקבי. כלומר, על הגוף הגובה להזכיר, במרווחי זמן סבירים, על החוב, וכן להודיע לחייב על קיומו של החוב בכל שנה ושנה.


לאור כל זאת, ולאור העובדה כי לא עלה בידי העירייה להוכיח כי פעלה תוך זמן סביר ובאמצעות הליכי גבייה תקינים, חייבה אותה השופטת להחזיר את הכספים שעוקלו וכן לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך 700 שקלים.