אדם אשר ביקש להתגרש מאשתו, ביקש מבית הדין הרבני שלא לחייב אותו בכתובתה. סיבת סירובו הייתה בשל חשדו שבגדה בו. האישה הכחישה את ההאשמות וביקשה את מלוא כתובתה על סך מיליון שקלים. בית הדין קבע כי חשדות הבעל נשארו בגדר חשדות וחייבו אותו לשלם סכום חלקי מכתובתה המקורית.
האישה עברה בדיקת פוליגרף
בשנת 2003 נישאו בני הזוג כאשר לאחר כשבע שנים החל הבעל לחשוד באשתו כי היא בוגדת בו עם מכר של בני הזוג. התובע הבחין בשיחות רבות שערכה אשתו עם אותו אדם וחשדותיו התחזקו. בעקבות המתיחות שנוצרה עקב החשדות, פנו בני הזוג ליועץ נישואין.
במסגרת הייעוץ, הומלץ לזוג לערוך בדיקת פוליגרף כדי להזים את החשדות. אולם, הניסיון לא עלה יפה מאחר ונמצא כי האישה דוברת שקר באחת משתי השאלות שנשאלה.
לאור הממצאים החדשים שאישרו את חשדותיו של הבעל, עזב את הבית והגיש תביעת גירושין.
האישה הסכימה לגירושין לאחר שציינה בפני בעלה כי היא חשה שעשתה ככל שביכולתה להשיב שלום בית ולהתפייס עימו. לפיה, החשדות המוטעות שלו הם שהביאו לבסוף לפרידתם ולא בגידתה לכאורה. בתגובה לתביעתו הגישה גם היא תביעה לבית הדין הרבני בדרישה לקבל את כתובתה שעומדת על מיליון שקלים, מאחר והתנהגות הבעל כלפיה הובילה את בני הזוג לפרידה.
הדיינים בבית הדין היו חלוקים בדעותיהם. הדיין הראשון המליץ שלא לחייב את הבעל בתשלום הכתובה. לפי דבריו, היה פגם בהתנהלות האישה, כאשר נשאלה בבדיקת הפוליגרף האם קיימה יחסים עם אותו מכר, היא ענתה בשלילה אך נמצאה כמשקרת. כמו כן, שלחה האישה מאות הודעות SMS לאותו אדם, כאשר היא יודעת שבעלה לא מעוניין בכך. בעניין זה, הוסיף הדיין כי גם אם לא בגדה בו פיזית שהרי אין זו התנהגות נאותה לאישה נשואה.
הדיין אף הפנה את בית הדין לעובדה כי האישה פנתה למשטרה כדי להרחיק את בעלה מהבית, דבר אשר פועל בסתירה לדבריה בעניין רצונה וניסיונה להשבת שלום בית.
כנימוק נוסף להחלטתו, הביא הדיין את העובדה כי אחיותיו של הבעל טענו כי האישה הודתה בפניהם בפה מלא בבגידתה, וכי הם אף הסכימו לבוא ולהעיד על כך בפני בית הדין ואף לעבור בדיקת פוליגרף.
לא עלה בידי הבעל להוכיח חשדותיו
לעומתו, הדיין השני סבר כי הבעל מחויב בתשלום הכתובה. בנימוקיו, ובהתייחסו לדברי הדיין הראשון, קבע כי אין להתייחס לפעולות שנעשו לאחר המשבר, כאשר הוא מכוון בדבריו לפנייתה של האישה למשטרה, באומרו כי יכול להיות שלאחר המשבר התובע התנהל בצורה שהייתה בלתי נסבלת עבור האישה, ואין בשל התנהלותה למנוע ממנה כתובתה.
כמו כן, לפיו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי בגדה בו אשתו, ויותר מכך, חשדותיו עלו על גבול הסביר, ויש לראות בהתנהלותו כמי שיודע שאין הוא יכול להוכיח בבירור את האשמתיו. כך למשל, מפנה הדיין את בית הדין לעובדה כי הבעל עשה ככל שביכולתו כדי להביא את אשתו לידי הודאה במעשים. הוא לקח אותה לקברי צדיקים והכריח אותה להישבע, וכן הכריח אותה לבצע בדיקת פוליגרף, וכל זאת למרות שאשתו חוזרת על דבריה שלא בגדה ושהיא מבקשת שלום בית.
לגבי עדויות אחיותיו של הבעל, נאמר כי אין לראות בעדות קרובים כעדות מהימנה שכן הם באופן טבעי מוטים לצדו של קרובם. הדיין אף התייחס לבדיקת הפוליגרף והזכיר כי אין בית הדין נוטה לייחס משמעות לבדיקה מסוג זה, אך גם אם כן, עדיין אין בתוצאות הבדיקה משום הוכחה חד משמעית שאכן בגדה בו האישה שהרי כאשר נשאלה לאחר מכן האם קיימה יחסים עם אדם אחר מלבד בעלה במהלך שנות נישואיהם השיבה שלא ונמצאה כדוברת אמת.
עוד הוסיף הדיין, כי לא סביר שהאישה תסכים לבדיקה כזו ביודעה שעלולה להיתפס במידה ואינה דוברת אמת.
יש לך שאלה?
פורום בית דין רבני
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום הסכם גירושין
הדיין הראשי הסכים עם קודמו וקבע כי הבעל חייב בכתובתה של אשתו מאחר ולא עלה בידו להוכיח כי לא הייתה נאמנה לו. יחד עם זאת, קבע שסכום הכתובה הינו מוגזם, ואף עלול למנוע מהבעל לשלם דמי מזונות לילדיו באם יצטרך לתשלום גבוה כל כך. לפיכך, קבע בית הדין כי על הבעל לשלם כתובת האישה אך בסך כולל של 175 אלף שקלים בלבד.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
