כאשר הוגש הערר האחרון על ידי המערער לבית המשפט העליון בשבוע שעבר, הצהירו השופטים כי כלו כל הקיצין. לאחר שפנה לשמונה שופטים, בשלושה ערכאות שונות לא עצר ופנה לעליון כאשר הוא מערער במקביל בבית המשפט המחוזי. השופטים הביעו את מורת רוחם מהתנהלותו, ומהעובדה כי לא חסך מבית המשפט הליכים מיותרים וכפולים כאשר הוא ממצה עד תום כל זכות אפשרית.


המערער, אשר שימש בתפקיד מנהל חברה שעיסוקה מסחר בפסולת מתכת, הורשע בבית משפט השלום בעבירת שימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס, לאחר שהתברר כי בין השנים 2004-2005 לא דיווחה החברה על עסקאות שבוצעו, ולפיכך לא שילמה מסים למדינה.


גזר הדין בשלום הוביל להליכים משפטים אינסופיים שסופם בעליון


שופטת בית משפט השלום הטילה 18 חודשי מאסר בפועל על המערער, 10 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 42 אלף שקלים למדינה. כבר בגזר הדין הראשון, ציינה השופטת כי בכל שנות שיפוטה מעולם לא נתקלה באדם אשר הביע בוז גדול כל כך לבית המשפט, בעוד מתנהל נגדו הליך פלילי חמור ביותר. כמו כן הדגישה השופטת את העובדה כי הנאשם וסנגורו דחו וסיבכו הליכים משפטים וניצלו לרעה את סבלנותו של בית המשפט, כאשר הם לועגים לחומרת העבירות ולרצינות בה מתנהל ההליך נגדם.


למרות הצהרותיה בעת מתן גזר הדין, ביקש המערער מיד לאחר הקראתו, למתן עיכוב בריצוי המאסר לשם הגשת ערעור. השופטת נעתרה לבקשתו, מאחר ולנאשם ילדים קטנים והוא צריך להתכונן לעונש המאסר הארוך שהוטל עליו, ודחתה את ריצוי העונש בשבועיים כאשר היא מתנה את הדחייה בערבות בסך 10,000 שקלים, הפקדה של 2,500 שקלים במזומן והוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו.


לאחר כשבוע, הגיש המערער ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב הליכים עד שתתקבל הכרעה בעניינו.

בקשת העיכוב נדחתה, והוטל על המערער להתחיל בריצוי עונשו עד לקבלת החלטה בערעורו, לפיכך נקבע דיון בפני שופט מעצרים.


ביום הדיון, סנגורו של המערער הגיע לבדו בטענה שמרשו חש ברע ואושפז בבית החולים. בתגובה, הבהיר לו השופט כי המאסר עומד בעינו וכי יש לעצור את המערער ולאסור אותו לאלתר. יחד עם זאת, נתן השופט הזדמנות נוספת לבא כוחו, וקבע כי אם יוכל להמציא אישור רפואי בדבר מצבו של מרשו, אז יוכל לעכב הליכים.


למחרת היום, לא התייצבו הסנגור ומרשו, ולא הומצא אישור רפואי. כאשר יצרו קשר עם בא כוח העורר, טען כי לא היה מודע לכך שהיה עליו להתייצב פיזית לדיון. למרות התנהלותם הקלוקלת ביקשה השופטת התורנית שיגיש נימוק בתוך שלושה ימים לסיבת היעדרו מהדיון.


לאחר שהוגשה תגובתו, ולאחר דחייה נוספת, בוצע הדיון , אשר בסופו הוחלט לקבל את בקשתו לעיכוב ההליכים בתנאי שיחתום על ערבות בגובה 100 אלף שקלים ויפקד 20 אלף שקלים במזומן. כמו כן, שוב ניתן צו איסור יציאה מהארץ והוטל על המערער להפקיד את דרכונו.


ביקש לצאת לנופש בחו"ל לפני הדיון בערעור שהגיש


או אז הגיע המערער עד לבית המשפט העליון כשהוא מערער על סכום ההפקדה ונדחה, כאשר השופט מציין כי בקשתו מופרכת ואין זה מקומו של בית משפט העליון לדון בה. משלא נענה, חזר המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בתנאי העיכוב, מאחר ולא הצליח לעמוד בתשלומים המבוקשים, כמו כן, ביקש באותו מעמד לצאת לחו"ל לשבועיים.


המערער לא הסתפק בכך, עתר שוב לעליון בבקשה לדיון חוזר, כאשר במקביל הוא מחכה לדיון בעניינו בבית המשפט המחוזי, וכל הזמן הוא לא מרצה את גזר הדין שהושת עליו חודשים קודם בבית משפט השלום.


בתי המשפט מצדם, דחו שוב ושוב את בקשותיו של המערער, אך יחד עם זאת הסכימו לדחות את תאריך ההפקדה מפאת מצבו הכלכלי. לבסוף נסתיים ההליך במחוזי כאשר השופטת דוחה את בקשתו להפחית בסכום ההפקדה וכן את בקשתו לצאת מן הארץ כאשר היא מציינת כי אם באפשרותו לצאת לחו"ל אזי הוא יכול להרשות לעצמו לשלם את הסכום שנקבע כתנאי לעיכוב ההליכים.


המערער הפקיד את הסכום המבוקש וחזר על בקשתו לצאת מן הארץ, בטענה כי נסיעה זו חשובה לו מאחר והוא מבקש לנסוע למכה לשם ביצוע מצוות החאג', וזאת בניגוד לטענתו הקודמת כי הוא מבקש לנסוע לנפוש בתורכיה או ירדן. בקשתו נדחתה שוב.


בית המשפט: מדובר ב"חמקן סדרתי"


ומכאן, לאחר כל ההליכים המתישים המוזכרים לעיל, הגיע המערער לבית המשפט העליון, כאשר הוא חוזר על בקשתו לצאת לחו"ל ומציין את החשיבות הדתית ביציאה כזו ואת המצווה שבצידה. כמו כן, ציין המערער כי מאחר והוא נשוי ואב לארבעה ילדים, משפחתו חיה בארץ והוא עובד בעבודה קבועה, אין סיכוי כי יברח או יתחמק ממאסר.


השופט פירט בגזר הדין את כל מעלליו של המערער שפורטו לעיל וקרא לו "חמקן סדרתי", הוא האשים את המערער בסחיבת בית המשפט בהליכים מיותרים, בהצגה סלקטיבית של הדברים והטעיית בית המשפט במכוון, ובהתחמקות שיטתית מגזרי דין ודחיית בקשותיו שניתנו פעם אחר פעם על ידי שופטים שונים בכמעט כל ערכאה אפשרית. לפי דברי השופט, המערער ניצל עד תום, ובחוסר תום לב, את סבלנותו של בית המשפט ואת הרגישות בהם פועלת המערכת בהליכים הפלילים.


לאור הדברים האמורים, חייב השופט את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים לאוצר המדינה, וכן דחה בפעם האחרונה את בקשותיו. בסיום דבריו, ציין השופט את הצורך שעלה מהמקרה הנ"ל, לדעתו, בתיקון החוק בדבר הגשת ערר לבית המשפט העליון, בנוגע לעיכוב ביצוע של פסק דין הניתן בשלום, כאשר הוא מציע שהדבר יצריך מתן רשות ערעור.