בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדרש בשבוע שעבר (יום ד') לפסוק בנוגע לתביעתו של עובד פלשתיני שהגיש תביעה כנגד מעסיקו בדרישה לשלם לו פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות נוספות בעקבות פיטוריו עקב סיווגו "כמנוע שב"כ".

 

פוטר לאחר עשר שנים ללא פיצויי פיטורין


התובע, תושב הכפר עין אל בידה הנמצא מחוץ לקו הירוק, עבד ביישוב סמוך הנמצא בשטחי ישראל, בתאגיד לגידול עגלים ברפת.
במשך כ- 7 שנים עבד התובע במקום, עד אשר נתבקשו מעסיקיו על ידי רשויות הביטחון לפטר אותו לאלתר בשל סיווגו כ-"מנוע שב"כ". החברה לא הייתה מעוניינת בעזיבתו של התובע, והמשיכה להעסיקו גם לאחר הוראותיהם של שירותי הביטחון כשלוש שנים נוספות, כאשר בסופן, קיבלו הוראה נוספת וחד משמעית שעליהם לפטר את התובע. במהלך תקופה זו, עתר התובע לשירותי הביטחון בבקשה לבטל את רוע הגזירה, אך לשווא ולפיכך, פוטר התובע ללא כספי פיצויים.


השאלות בהן נדרש בית המשפט להכריע הינם, בין השאר, האם התובע זכאי בתשלום פיצויים למרות שמעסיקו עשה הכל על מנת להימנע מפיטוריו והאם העובדה שהחברה חויבה על ידי רשויות הביטחון לפטר אותו פוטרת אותם מתשלום פיצויים.


בית המשפט: הגישה הערכית ו"החוזה הפסיכולוגי"


בבואה לדון בשאלות אלה, הקדימה השופטת וציינה את שינוי הגישה שהתרחש בשנים האחרונות בבית המשפט. לדבריה, לאור מקרים רבים הדומים למקרה דנן, נוצרה גישה חדשה, ערכית יותר, המסתכלת על הסיטואציה לגופה ולא כפי שהיה נהוג עד עתה. בעבר, כדי לא לשלם פיצויים, נדרש היה מאדם המעסיק עובד זר אשר פגה אשרתו, להוכיח כי עשה הכל עבור העובד, וכי בלית ברירה ולא מרצונו הפסיק העסקתו. כיום נדרש בית המשפט לשאלת הערכיות, כלומר, על המעסיק לנהוג בהוגנות ובערכיות בעובד שלו, גם אם הוטל עליו לפטרו על ידי גורמים חיצוניים.


לאור זאת, קבעה השופטת כי נוכח הידיעה המשותפת של שני הצדדים בדבר האפשרות של סיום העסקה פתאומי על ידי רשויות המדינה, ישנה גם ציפייה הגיונית מצד המועסק בדבר השתתפות הוגנת של המעסיק כאשר מופסקת לפתע פרנסתו של אדם, מצב הנושא בחובו השלכות רבות לגבי עתידו ועתיד משפחתו של המפוטר.


בהמשך, עברה השופטת והתייחסה למקרה הספציפי דנן. לדבריה, לפי הגישה הערכית, למרות שלכאורה יכלה השופטת לפסוק לטובת הנתבע שהרי עשה ככל שביכולתו לבטל את הגזירה, ביקש עבור התובע וכן העסיקו שנים לאחר הוראת רשויות הביטחון, החליטה השופטת להתייחס לחוזה הפסיכולוגי שנערך בין הצדדים, משמע - המעסיק מחויב לפעול בהוגנות מול העובד אשר עבד אצלו זמן רב ולא נמצא פגם בתפקודו ונאמנותו לאורך כל התקופה. מה גם, כי הסיווג המדובר ניתן לעובד באופן גורף מתוקף השתייכותו לקבוצה מסוימת.


לגבי משך העסקתו של התובע, היה פער בין הצדדים, כאשר התובע טען כי עבד במשך 10 שנים רצופות, משנת 1996 ועד 2006, והנתבע מנגד טען כי העסיק את התובע באופן לא רציף רק כ-3 שנים בלבד, כאשר הוא מציין כי הרפת נבנתה רק בשנת 2000. עוד טען התובע, כי הוא עסק במגוון עבודות ברפת, ולא בתפקיד מצומצם כפי שטען מעסיקו והוסיף כי עבד אצל הנתבע עוד בטרם נבנתה הרפת במסגרת רפת שהפעיל בעיר רמלה.


השופטת קיבלה את גרסתו של התובע בעניין זה בעקבות מכתב שהוצג לפני בית המשפט בו נכתב בבירור על ידי הנתבע כי התובע הועסק משך עשר שנים במשק החברה.

 

יש לך שאלה? 

פורום פיצויי פיטורין
פורום אשרות עבודה | הסדרת מעמד לעובד זר בישראל
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר


לפיכך, נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין עבור תקופה של עשר שנים, בשיעור של 25%, מפאת הנסיבות הבלתי תלויות במעביד. כמו כן, דחתה השופטת את דרישת התובע לתשלום בגין דמי חגים וחופשה מאחר והוא הועסק כעובד חודשי, וכן את דרישתו להחזר נסיעות. לבסוף, קיבל התובע פיצויים בסך 15,689 שקלים, בגין פיטורין, דמי הבראה, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.