לפי התביעה שהוגשה לבית המשפט בנתניה, בערב ראש השנה ב-2011, התארח התובע אצל אחותו שגרה בנתניה, כאשר ביתה ממוקם על צוק בגובה 10 מטרים מעל פני הים. התובע, שלטענתו לא ידע כי הוא נמצא על צוק, הלך לטייל עם כלבו, כלב מסוג בוקסר אשר בבעלותו מזה ארבע שנים, בבוקר שלמחרת הגעתו למקום. הם טיילו להנאתם כאשר בלי אזהרה מוקדמת, פתח הכלב בריצת "אמוק", השתחרר מהרצועה בה החזיק התובע ולאחר כמה שניות מעד ונפל מהצוק.


הכלב נמצא פצוע ומתבוסס בדמו למרגלות הצוק


התובע המבוהל ירד במהירות בדרך צדדית וכשהגיע לכלב ראה אותו מתבוסס בדמו, כאשר ארובת עינו השמאלית מרוסקת והוא אינו מסוגל לזוז. הוא הרים את הכלב ולקח אותי לווטרינר תורן בכפר סבא הסמוכה. מצבו של הכלב היה קשה עקב הפציעה, והוא נדרש לעבור סדרת טיפולים.


לאור המקרה, הגיש התובע תביעה כנגד עירית נתניה כאשר טענתו העיקרית הינה התרשלותה של העירייה באי הצבת שילוט מתאים במקום. לטענתו, צריכים היו בעירייה להציב שילוט המתריע בפני סכנות צפויות כמקובל. לפיו, בגלל שלא היה שילוט במקום, לא היה מודע התובע לכך שהוא בעצם נמצא על צוק כעשרה מטרים מעל פני הים, ולפיכך, לא היה מודע לסכנות הצפויות.


עוד טען התובע, כי ראוי היה שהעירייה תפעל בהתאם להוראות משרד הפנים ותציב גדר במקום שתמנע את הגישה לצוק. כמו כן, הפנה התובע את בית המשפט לשילוט הנמצא למרגלות הצוק, המזהיר בפני סכנת מפולת.


לבסוף, התייחס התובע לנזקים שנגרמו לכלבו בעקבות הנפילה, ותבע פיצויים בסך כולל של 20,461 שקלים, וזאת עקב הטיפולים השונים שעבר הכלב וביניהם 6 ימי אשפוז, הוצאת עין ימין, בדיקות CT , בדיקות דם, נטילת תרופות אנטיביוטיות ועוד. התובע גם ביקש לפצותו בגין הפסד 14 ימי עבודה, בסכום של 5,000 שקלים.


העירייה: היה זה בעל הכלב שהתרשל והפר את חובתו כלפיו


מנגד, טענתה הראשונה של עיריית נתניה הייתה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הכלב מוחזק ברישיון כדין. לפיהם, לא הציג רישיון בפניהם או כל עדות למתן חיסונים כנדרש מבעלי כלבים בחוק.


כמו כן, לטענתה, היה זה התובע שהתרשל כלפי כלבו. הוא זה שטייל עם כלבו מעבר לרחוב סלול אשר תחום בסלעים, הוא זה שטייל באזור שדה פראי החורג מאזור יישוב סלול ובטוח, ולכן היה עליו לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בסיור במקום שכזה. לפיכך, על פי טענתם, התובע הוא זה שהפר את חובתו בפיקוח על כלבו, ובכך הפר את סעיף 7 לחוק עזר נתניה.


עוד טענה העיריה, כי מעבר לאשמתו ואחריותו המלאה של התובע במקרה דנן, התובע אף לא הציג הוכחות בדבר הנזקים שכביכול נגרמו לכלבו. הוא לא הגיש חוות דעת רפואית לבית המשפט או תעודת רופא, ולכן נמנע ממנו להעלות כל טענה רפואית ביחס למקרה.


בית המשפט: על העירייה להציב שלטי אזהרה במקום


השופטת דחתה את גרסת העירייה, וקבעה כי היא הפרה חובה חקוקה ופעלה ברשלנות כלפי נתיניה.


לפיה, לא עלה בידי מנהל תביעות וסיכונים של העירייה להסביר מדוע האזור בו סייר התובע אינו מיועד לטיולים, כפי שטען, כאשר לטענתו מדובר באזור המשמש כגינה בקצהו של מסלול להולכי רגל.


על פי סרטון שצילם התובע, מתארת השופטת את אזור התאונה כשהוא פתוח מצדו האחד ובכך מזמין אליו הולכי רגל ומטיילים. בהמשך מתארת השופטת שביל להולכי רגל במקום אשר מסתיים מטרים ספורים מקצה הצוק. סרטון זה יוצר תמונה ברורה של אזור ידידותי למטיילים אשר לא מזמן כל אזהרה או חשש מפני סכנה צפויה. לפיה, היה על העיריה, לכל הפחות, להציב שלטי אזהרה במקום המתריעים על סכנה.


כמו כן, בהתייחסה לעוולת הרשלנות מצד העירייה, קבעה השופטת כי היה עליה לצפות את הנזק שהיה עלול להיגרם, ואכן נגרם, בעקבות אי הצבת שלטים במקום. לדבריה, לא מדובר בסיכון טבעי אלא בסיכון שנוצר על ידי העיריה בכך שלא מנעה את הגישה לשפת הצוק.


יחד עם זאת, הטילה השופטת אשם תורם על בעל הכלב בשיעור של 70% כאשר לדבריה הוא נמנע מלמלא את אחריותו כאשר לא הצליח להחזיק את כלבו ברצועה כפי שנדרש בחוק במקומות ציבוריים. כמו כן, לא מצאה השופטת לנכון לפצות את התובע בגין הפסד ימי עבודה, מאחר ולא הביא הוכחות לכך, וכן מאחר ולא עלה בידיו להסביר מדוע נעדר מעבודתו כאשר הכלב היה מוחזק במרכז חירום ולאחר מכן בפנסיון שם היה נתון להשגחה מסביב לשעון.

 

יש לך שאלה? 

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


לאור כל זאת, חייבה השופטת את העירייה בתשלום פיצויים בסך 6,138 שקלים בלבד בהתאם לאחריות בשיעור של 30%, כאשר היא אינה מחייבת את הצדדים בתשלום הוצאות משפט.