התובעת עבדה כסוכנת נסיעות במשך עשר שנים בסוכנות "כנפי משק תור", ונפלה קורבן לתרגיל עוקץ על ידי לקוח. בתגובה, פוטרה מעבודתה וחויבה לשלם את החוב שהשאיר הלקוח.


באוגוסט 2010 ביצעה הסוכנת הזמנה בעבור אדם אשר ביקש להזמין 11 כרטיסי טיסה, עבורו ועבור עשרה נוספים, לנופש בתאילנד. עלות העסקה עמדה על 22,820 דולר. הלקוח שילם לתובעת באמצעות שיקים, כאשר הוא מחלק את התשלום לתשעה תשלומים בתשע המחאות, והתובעת מוציאה עבורו כרטיסי טיסה.


כעבור כמה ימים, שלח סמנכ"ל הכספים של סוכנות הנסיעות מייל לתובעת בבקשה להסביר מדוע הופקו כרטיסי הטיסה ללקוח מבלי ששילם. לאחר בדיקה, התברר כי התובעת הייתה קורבן לתרגיל עוקץ מצד הלקוח אשר נתן לה שיקים שחוללו וכרטיס אשראי זר שהתברר כמזויף. מה גם שהוא פעל באותה הדרך מול סוכנת אחרת בחברה כאשר הוא נותן לה את אותם שיקים.


כשגילתה הנהלת החברה את העניין, זימנה את התובעת להליך שימוע בו הוסבר לה כי החברה שוקלת את פיטוריה עקב אי עמידה בנהלים שהוכתבו לה, גרימת נזק לחברה, קבלת המחאות ללא אישור והפקת כרטיסי טיסה לפני גמר תשלום. כחודש מיום השימוע בדצמבר 2010 פוטרה התובעת והסוכנות הגישה תביעה נגד אותו לקוח בגין השיקים שחוללו.


העובדת טוענת שהופלתה ופוטרה שלא בצדק


לטענתה, פוטרה התובעת שלא כחוק, מאחר והייתה נתונה לתרגיל עוקץ על ידי לקוח ופעלה בתמימות. כמו כן, טענה כי הופלתה לעומת שאר העובדים כאשר נתבקשה לשלם מכיסה את הנזקים, כאשר לא נשמעה תביעה שכזו כלפי אף עובד אחר בחברה, למרות שעובדת נוספת הייתה קורבן לאותו תרגיל בדיוק.


בתביעתה, ביקשה מבית הדין לקבוע לה פיצויים בגין פיצויי פיטורין; עמלות עבור החודשים ספטמבר עד דצמבר 2010; עבור סכומים שקיזזה הסוכנות ממשכורתה; פדיון חופשה; דמי הבראה וכן בגין פיטורים לא חוקיים.


הסוכנות דרשה מהתובעת לפצות אותה בשמונים אלף שקל בגין הנזקים


מנגד, טענה סוכנות הנסיעות כי העובדת פוטרה בצדק וכדין מאחר והפרה את נהלי החברה אף על פי שחתמה על הסכם בו היא מחויבת בפיצוי החברה בגין נזקים שייגרמו בעקבות אי עמידה בכללים. למרות כל ההוראות הברורות, קיבלה התובעת המחאות ללא אישור הנהלת החברה ואף פעלה על דעת עצמה בכספי הלקוחות באמצעות מספרי האשראי שהיו מצויים במערכת.


יתר על כן, הסוכנות הגישה תביעת נגד כלפי התובעת בה היא מבקשת לחייב אותה בפיצויים בסך למעלה מ-80 אלף שקלים, בגין הנזקים שנגרמו לה.


הסכם לא הוגן וחסר תוקף חוקי


בראשית דבריה, בבואה לדון בפסק הדין, התייחסה השופטת להסכם שנחתם בין העובדת לבין מעסיקיה הנתבעים. לפי דבריה, היחסים בין עובד למעביד לעולם אינם שווים. אם מדובר בתהליך הקבלה לעבודה שהרי העובד מעוניין להתקבל, ואם מדובר במהלך ההעסקה שהרי העובד מעוניין להמשיך בעבודתו. לכן, חוזה שכזה לעולם ייחתם מחוסר ברירה אותו חש העובד. לפיכך, קבעה השופטת, חוזה שכזה אינו הוגן ואינו הגיוני. מה גם שלא סביר שעובדת שמרוויחה כמה אלפי שקלים בחודש, תישא בהוצאות של עשרות אלפי שקלים כלפי המעביד שלה.


לגבי טענתה של הסוכנות הנתבעת בדבר קבלת המחאות ללא אישור, קבעה השופטת כי לאור העדויות ניתן לראות בבירור כי קבלת המחאות לא היה עניין נדיר בחברה, וכי אותו לקוח שילם פעמים רבות בעבר באמצעות שיקים.


כמו כן, קבעה השופטת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח בדבר התרשלותה כביכול של התובעת, כאשר לא הוציאה טופס הזמנה וכן כאשר חייבה כרטיס אשראי זר.


עוד קבעה השופטת כי אכן הופלתה העובדת, כאשר הסוכנות הסבירה את ההבדלים בינה לבין העובדת הנוספת שנפלה קורבן אך לא נדרשה להחזיר כספים, בכך שהיא עובדת בתפקיד אחר בתיירות פנים. תירוץ אשר לא התקבל כלל על ידי בית הדין.

 

יש לך שאלה? 

פורום חוזה עבודה
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר


לבסוף, התייחסה השופטת לפיטורי התובעת, וקבעה כי לא נעשו כדין ובכך התקבלה תביעתה במלואה. השופטת חייבה את סוכנות הנסיעות בתשלום פיצויים לעובדת בסך 102,844 שקלים וכן חייבה אותה בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 11,000 שקלים.