על פי תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות, סולק התובע בבושת פנים מבית הקפה אותו נהג לפקוד בכל יום, וזאת בשל נכותו. הוא ביקש לתבוע ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וכן לפי חוק לשון הרע על כך שביישו אותו מול כל יושבי בית הקפה ופגעו בשמו הטוב. התובע ביקש פיצויים בסך 15,000 שקלים בגין עוגמת הנפש.


נפגש עם נערות ונעץ מבטים בעובדות


הנהלת בית הקפה טענה להגנתה כי התובע אכן נהג לפקוד באופן יומיומי את המקום אך נפגש שם עם נערות שנראו קטינות, ונהג עימם באופן אינטימי שחורג מן הטעם הטוב בנוכחות יושבי בית הקפה. כמו כן, לפי טענתה, נהג לנעוץ מבטים בעובדות המקום ולפנות אליהן ברמיזות מיניות שאינן משתמעות לשתי פנים.


לפי עדותה, אחת מעובדות בית הקפה אף התלוננה כי התובע עקב אחריה לביתה בשעת לילה מאוחרת. כמו כן, התובע אף נעצר בעבר בחשד להטרדה מינית וכן נהג להסתתר בשירותי הקפה למשך זמן ארוך מהמקובל, כאשר עובדי בית הקפה חששו ממעשיו שם.


לפי הנהלת בית הקפה, העובדים ניסו בכל זאת לשמור על יחסים טובים עם התובע, העירו לו בנימוס על התנהגותו הבלתי ראויה ופעלו בסבלנות אין קץ כלפיו. אך על אף כל המאמצים, לא פסק מהתנהגותו המטרידה. במאי 2011 ביקשה הנהלת בית הקפה מן התובע שלא ייכנס יותר למקום. השיחה, לפי טענתה, נערכה מחוץ לבית הקפה באופן פרטי וללא נוכחות אנשים נוספים על מנת שלא לביישו.


לטענת ההנהלה, לבקשה אין קשר ולו רופף להיות התובע אדם נכה. איסור כניסתו למקום הוחלט רק לאחר שלא פסק מהטרדותיו למרות בקשות חוזרות ונשנות של עובדי המקום. עוד טענו כי התובע עושה שימוש ציני בנכותו.


בית המשפט לתביעות קטנות מקבל את טענת ההפליה


בית המשפט לתביעות קטנות הטיל על הנתבעת, הנהלת בית הקפה, את נטל ההוכחה לכך שלא הופלה התובע, וקבע כי היא לא עמדה בנטל מאחר ולא הביאה עדויות עובדיה, ולא הגישה הוכחות כגון הקלטת בה ניתן לראות שהתובע שהה זמן רב בשירותי הקפה. כמו כן, טען בית המשפט כי לא כל התנהגות הנחשבת לבלתי נאותה או נורמטיבית מקנה לבעל העסק את הזכות לאסור לאותו אדם להיכנס לתחומו. יחד עם זאת, גם התובע עצמו תרם לסילוקו מן המקום ולפיכך התקבלה תביעתו באופן חלקי והוא זוכה בפיצויים על סך 2,500 שקלים בלבד.


הנהלת בית הקפה לא הסכימה לגזר הדין וביקשה לערער לבית המשפט המחוזי בטענה כי טעה בית המשפט בהחלטתו, ולשיטתה לא קיים כל קשר בין מוגבלות המשיב לערעור ובין איסור כניסתו למקום. עוד לטענתה, לא היה זה הוגן מבית המשפט להטיל את נטל ההוכחה על בית הקפה כי אם היה צריך להטיל אותו על המשיב אשר לא צלח בהוכחת מוגבלותו אשר הוכחשה ועדיין מוכחשת על ידי בית הקפה.


החלטת הערעור: הנהלת בית הקפה לא הפלתה ולא ביישה את המשיב

 

יש לך שאלה? 

פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


בית המשפט המחוזי בחן שנית את טענות הצדדים ואת העדויות וקבע כי ניתן לדחות את הטענות להפליה מפאת העובדה כי המשיב נהג לפקוד את המקום לעיתים תכופות, כך לפי עדותם של שני הצדדים. כלומר, מוגבלותו לא היוותה בעיה במשך זמן רב, ועובדי המקום שירתו אותו נאמנה בכל יום למרות התנהגותו. שנית, שני הצדדים אף הסכימו על הטענה כי הגיעו להסכם בדבר הטרדותיו של המשיב, וכי הוא הבטיח להנהלת בית הקפה לחדול מהתנהגותו הבלתי נאותה ולהפסיק להטריד את העובדות והלקוחות ברמיזות מיניות.


לאור כל זאת, קבע השופט כי אין ממש בטענות המשיב, וכי ברור הוא כי הוא נתבקש על ידי הנהלת הקפה שלא להגיע יותר למקום עקב התנהגותו והטרדותיו ולא עקב נכותו. לפיכך, קיבל השופט את ערעור הנהלת בית הקפה במלואו ודחה את תביעת המשיב.