2 מיליון שקלים לבן 72 בגין אובדן השתכרות

התובע נפגע בתאונת דרכים בספטמבר 2009, כאשר פגע בו רכב בעת שחצה את הכביש.בעקבות התאונה, הוא נכנס לתרדמת לתקופה ארוכה, אושפז בבית החולים למשך חודשיים, ולאחר מכן הועבר למוסד שיקומי לשישה חודשים נוספים. לפי תביעתו הוא סובל עד היום מפגיעה קוגניטיבית והתנהגותית קשה. בעקבות הפגיעה, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד בעלת הרכב הפוגע ונגד חברת הביטוח המבטחת אותה, כלל חברה לביטוח בע"מ.

מכתיבת ספר ועד אובדן היכולת לקרוא ולכתוב

לפני התאונה, כך לפי התביעה שהוגשה באמצעות אשת התובע, היה התובע אדם בעל תחומי עניין רבים ומגוונים; הוא אהב מוסיקה קלאסית, היה בעיצומו של כתיבת ספר והתעניין בגרפולוגיה וברפלקסולוגיה. התובע אף עבד עד לתאונה, כטכנאי הקלטות בבתי המשפט ובוררויות מטעם חברה חיצונית והשתכר שכר חודשי בגובה של 3,000 שקלים. הוא החל לעבוד בעבודה זו לאחר פרישתו בגיל 67 מחברה למכשור רפואי.

לאור עצמאותו וחיוניותו של התובע, הפגיעה באיכות חייו היא גבוהה, וכן הפסקת השתכרותו פוגעת בפרנסת משפחתו, כך לפי התביעה. לפי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, התובע מסוגל כעת רק לפעולות בסיסיות מאוד כגון הליכה, עמידה, תזונה ונשימה, ומבין הוראות פשוטות בלבד. לעומת זאת, הוא אינו מסוגל להתלבש לבד, לקנות מזון או להסתובב לבד ברחוב.

עוד הוסיף המומחה, כי הפגיעה בראשו גרמה לו בעיות בזיכרון עד שאינו זוכר את שמות בניו או את עיסוקם ולא את פרטיה של המטפלת שנמצאת אתו בכל רגע. הוא אף איבד את היכולת לקרוא ולכתוב ואינו מסוגל לקבל החלטות פשוטות. בעקבות זאת נקבעה לתובע נכות צמיתה של 100%.

הצדדים הסכימו על כך שנפגע התובע על ידי המכונית וכן על מידת חומרת הפגיעה. אך היו חלוקים בעניין מחויבות חברת הביטוח לפצות על אובדן כושר השתכרות למרות היות התובע אחרי גיל פרישה. וכן נשאלה השאלה כיצד מחשבים את הפיצויים לאדם שתוחלת החיים שלו ככל הנראה התקצרה משמעותית עקב הפגיעה.

תובעים לאובדן השתכרות עתידית למרות גיל התובע

התובעים מצדם טוענים כי על חברת הביטוח לפצותם בגין אובדן השתכרות מאחר והתובע פרנס את משפחתו, ולמרות גילו היה חיוני ויעיל. מה גם שבעבודתו לא נדרש לעבודה מאומצת ולכן סביר להניח כי היה ממשיך לעבוד בכל התקופה עד לדיון בבית המשפט כארבע שנים לאחר התאונה.

חברת הביטוח התנגדה למתן פיצוי על אובדן השתכרות מהסיבה הפשוטה כי התובעים לא המציאו תלושי שכר שניתנו כביכול לתובע, וההוכחה היחידה לכך שהתובע עבד והשתכר הייתה עדותו של מנהל התובע, אשר טען כי לא הוציא לו תלושי שכר מאחר והיה פטור ממס בשל גילו, וכן היה מועסק דרך חברה חיצונית. עוד טענו בחברת הביטוח להגנתם כי העבודה הייתה עבודה זמנית, וכי ייתכן והיה מפסיק מרצונו לאחר כמה חודשים מזמן התאונה לולא התרחשה.

בהתייחסם לזמן תוחלת החיים חישבה חברת הביטוח כי לאור פגיעתו נותרו לתובע עוד כשש שנים לחיות והם מבקשים לפצות אותו לפי תקופה זו.

מנגד, טענו התובעים כי אל לבית המשפט להפחית בתוחלת החיים של הנפגע, ואם יופחתו בכל זאת, ההפחתה לא תעלה על 5% מזו המקובלת. כמו כן, טענו כי התובע לא עבד בחברה באופן זמני אלא באופן מלא וקבוע ומשפחתו אף הייתה תלויה בפרנסתו זו.

חברת הביטוח תפצה את התובע ב-2 מיליון שקלים 

בבואו לדון בפסק הדין, התעכב השופט על הקושי שבהחלטה על חישוב קיצור תוחלת החיים, גם בשל הנושא הכאוב וגם בשל אי הדיוק הברור שנובע מקביעה כזו או אחרת, שהרי אין אדם היודע זמן הסתלקותו מן העולם. לאחר בחינת כל העדויות וחוות הדעת בעניין הטיפול שהתובע מקבל כרגע מהמטפלת וממשפחתו, קבע השופט תוחלת חיים של תשע שנים וחצי.

יש לך שאלה? 

פורום אובדן כושר עבודה
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום תביעת ביטוח

בהתייחסו לעובדת השתכרותו של התובע למרות שעבר את גיל הפנסיה, קבע השופט כי התובע אכן עסק לפרנסת משפחתו, וכי הוא מקבל באופן מלא את טענות התביעה בדבר אובדן השתכרות עתידית, וסבור אף הוא כי אם לא היה נפגע בתאונה היה ממשיך בעבודתו שלא כרוכה במאמץ פיזי והסבה קורת רוח לתובע.

לאור כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי תשלום פיצויים לתובע בסך 2,021,000 שקלים בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, התאמת דיור, נזק לא ממוני ועזרת הזולת, סיעוד ואפוטרופסות. את הפיצויים תשלם חברת הביטוח כלל בע"מ.