העותרים, ארבעה אחים, קנו חלקות באדמות אום אל פאחם והקימו עליה את בתיהם באמצעות האישורים וההיתרים המתאימים ולפי הדין. אלא שלמרות שהם חיים כבר שנים במקום, העירייה עדיין לא סללה כביש גישה לבתיהם וזאת משום התנגדות השכנים ואיומים באלימות.


נאלצים ללכת ברגל בדרך הררית


לטענת העותרים, הם ובני משפחותיהם נאלצים להגיע לבתיהם דרך דרכים שונות ומשונות, תוך שהם עוברים בתוך חלקות פרטיות של תושבים אחרים ונאלצים לעבור כברת דרך ברגל בשטח הררי ומסובך. כמו כן, בעקבות אי הימצאותו של כביש גישה, העירייה אף אינה יכולה לפנות פחי זבל במקום, וכן ההסעה למוסדות החינוך אינה יכולה להתקרב לאזור על מנת לאסוף את הילדים.


לפי עתירתם, כאשר קנו האחים את החלקות, יועד שטח מחלקה אחרת, השייך לשכנים המתנגדים והסמוכה לשטחם, לדרך גישה ציבורית. לאחר הפקעת השטח המיועד, קיבלו העותרים היתר בנייה להכשרת דרך הגישה. האחים פנו בשנת 2009 לעיריית אום אל פאחם בבקשה שתפעל לקבלת היתר לביצוע העבודות.


לאור מצבה הכלכלי הירוד של העירייה, שילמו העותרים מכספם על הכנת התכניות על ידי העירייה ומימנו גם את בקשת ההיתר. לאחר הפקעת השטח וקבלת ההיתר כל שנותר היה מהעירייה להתחיל בעבודות הבניה. אולם, לטענת העותרים, העירייה המשיכה לדחות את העבודות, ולאחר פניות רבות מצדם, נאמר להם לבסוף כי הסיבה לדחיות הרבות היא איומם של השכנים באלימות באם יבנה כביש הגישה.

 

השכנים, לפי טענת העתירה, פנו אל העירייה בטענה כי היא מלבה את היריבות ארוכת השנים ביניהם לבין העותרים, וכי הם לא מוכנים שייבנה כביש גישה קודם שייבנה להם כביש כזה. העירייה, לפיהם, נמנעה מלעצור את סכסוך השכנים ולהגיע להבנה, ובמקום זה בחרה לדחות את העבודות.


לפיכך, ביקשו העותרים כי העירייה תתחיל בבניית כביש הגישה עליו שילמו כחוק, ואשר חסרונו פוגע מאוד באיכות חייהם.


העירייה רצתה להימנע מאלימות וחיכוכים


מנגד, טענה העירייה להגנתה, כי בסך הכל רצתה להימנע מאלימות וסכסוך השכנים ובחרה לחכות ולבצע את כל העבודות בשכונה במקביל באופן שיהיה הוגן לשני הצדדים וימנע חיכוכים מיותרים. לפיהם, הם כבר הורו למהנדס העיר להתחיל בתכנון.


כמו כן, לאחר טענה זו השמיעה העירייה טענה נוספת לפיה היא מעוניינת לקבל את הפתרון שהוצע על ידי השכנים שהתנגדו לעבודות, וייבנו דרך חלופית במקום כביש הגישה המדובר.


בית המשפט: התנהלות קלוקלת של העירייה


בבואה לדון בהחלטה, תהתה השופטת האם סביר הדבר שטענות כאלו יישמעו על ידי עירייה? האם העירייה יכולה להיות מאוימת על ידי תושביה וכן להיכנע לאיומים עד כדי כך שבגינם תפגע באיכות חייהם של תושבים אחרים בעיר?


לפי השופטת, העותרים בנו בתיהם כדין וקנו את חלקותיהם בהיתרים הדרושים; הם עשו ככל שביכולתם על מנת לזרז את הבניה, ואף פנו לעירייה פעמים רבות בבקשה לבצע את העבודות. כמו כן, העותרים אף שילמו מכיסם על הכנת התכניות ועל הגשת הבקשה, אשר היו באחריותה של העירייה.

 

יש לך שאלה? 

פורום פינוי בינוי | התחדשות עירונית
פורום מקרקעין - נדל"ן
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


השופטת אף מציינת בדבריה את העובדה כי העירייה לא הייתה צריכה להיכנע להתנגדות שכנים שלא הובעה בדרך חוקית אלא בדרך של איומים ואלימות. אין מקום, לפי השופטת, לפחד שכזה מגוף ציבורי, ועל העירייה היה להילחם בכל כוחה בתופעת אלימות שכזאת, ולא לטמון ראשה בחול ובכך להזיק לתושבים שומרי חוק אשר סובלים רבות מהתנהלותה הקלוקלת של עירייתם.


לאור כל זאת, קיבלה השופטת את תביעת העותרים וחייבה את עיריית אום אל פאחם לבצע את העבודות הנדרשות לסלילת כביש גישה לבית העותרים לאלתר. כמו כן, חייבה את העירייה בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.