המערער הינו אסיר לשעבר, כבן 38, אשר ריצה תקופת מאסר לתקופה של 27 חודשים בגין הרשעתו בעבירות נגד אשתו וביניהן: תקיפה ומעשה מגונה שלא בהסכמה. לפני שנאסר, מסלול חייו היה נורמטיבי למדי; הוא עלה לארץ בגיל שנה, סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות חובה מלא בצה"ל.
לאחר הולדת בנו, עלו נישואיו על שרטון כאשר בשנת 1999 הוגש נגדו כתב אישום בגין העבירות לעיל. מאסרו של המערער עבר ללא בעיות התנהגות, והוא אף למד מקצוע וקיבל תעודת הוקרה על שלימד אסירים אחרים קרוא וכתוב.
איום ממנהל האגף בבית הסוהר
נקודת המפנה במאסרו, וזו שהביאה אותו לתביעתו, התרחשה בשעת צהריים ביוני 2001 כאשר נקרא לחדר מנהל האגף כדי לחתום על מסמכים למכירת דירתו לשם מימוש המשכנתא. לפי גרסתו, ביקש המערער לעבור על המסמכים עם אדם שמבין בזה לפני חתימתו. מנהל האגף לחץ עליו לחתום ומשזה סירב איים אליו המנהל כי יהיו לסירובו השלכות, כך לפי דברי האסיר.
זמן קצר לאחר מכן, לדבריו, הוא הוכה על ידי אסיר אחר באגף ללא כל התגרות מצדו וללא סיבה הנראית לעין.
למחרת המקרה הרגיש המערער, לדבריו, מצוקה ופחד מהאיומים עליו, והוא השתולל במסדר הבוקר כי רצה לצאת מהאגף. הסוהרים בתגובה לקחו אותו לאגף ענישה. לטענתו, הכניס אותו הקצין התורן לתא בו היו שני אסירים ערבים ואסיר אחד יהודי, הוא הוציא את האסיר היהודי מן התא והכניס את המערער תוך שהוא מדבר עם האסירים האחרים בערבית, שפה שאינה מוכרת למערער.
לפי גרסתו, לאחר שהדלת נסגרה, התנפלו עליו שני האסירים והיכו אותו מכות קשות, בעיטות ואגרופים עד זוב דם. המערער טען כי הסוהרים שמעו את צעקותיו אך פתחו את הדלת רק לאחר חמש דקות.
עוד לפי טענת המערער, לאחר שהוציאו מהתא, איים עליו הסוהר פן יגיש תלונה ואז כבל אותו בידיו וברגליו והכניס אותו לתא ללא מזרון. כמו כן, לטענתו אף מנעו ממנו אוכל ומים.
האם יש קשר בין האלימות להנהלת הכלא
לטענתו, ישנו קשר הדוק בין דברי מנהל האגף, לבין האלימות שהפגינו כלפיו האסירים והתעלמות הסוהרים.
תביעתו של האסיר לשעבר בבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה בטענה כי לא הצליח להוכיח קשר בין הנהלת בית הסוהר למקרי האלימות, וכן לפי בית המשפט נראה כי פעלו נכון כלפיו והעבירו אותו לאגף אחר ברגע שהתגלתה בעיה בהתנהגותו.
בערעורו טען כי העובדה שלא הצליח להוכיח את הקשר בין הנהלת בית הסוהר לבין האלימות שספג, עדיין לא פוגמת באחריות שמוטלת על הרשות להגן עליו מתקיפת אסירים אחרים, ולפיכך טען להתרשלות מצד הנהלת בית הסוהר.
שירות בתי הסוהר מפקפקת באמינות המקרים
מנגד, הכחיש שירות בתי הסוהר את הטענות מכל וכל, וציין כי המערער לא הוכיח כלל שאכן ספג אלימות כזו, וכל טיעוניו הם בגדר עדות אישית וסובייקטיבית. כמו כן, לפיהם אירוע התקיפה הראשון כלל לא התרחש, מאחר והמיקום שציין המערער היה מאויש על ידי סוהר.
בנוסף, טען השב"ס כי לאחר שהוכנס המערער לתא באגף הענישה, הוא השתולל והחל לשבור חפצים, ואז הוצא משם על ידי קצין תורן שהבחין בחבלות על גופו והעביר אותו לבדיקה במרפאה. בנוסף טענו שגם עמדה זו מאוישת, ואין זה סביר כי סוהר ישמע צעקותיו של אסיר ולא יסור לעזרתו.
התביעה מתקבלת, על בתי הסוהר לדאוג לאסירים
בבואם לדון בעתירתו, קבעו השופטים כמה הנחות יסוד לפני מתן החלטתם. ראשית, נקבע כי על שירות בתי הסוהר לדאוג לשלומם ולביטחונם הפיזיים והנפשיים של האסירים. שנית, לפיהם מתקיימים בין האסיר לבית הסוהר יחסי קרבה, ולפיכך הם אחראים לספק לאסיר טיפולים רפואיים, נפשיים וגופנים וכן לספק לו תנאי מגורים הולמים.
בנוסף, מתוקף היותם גוף המגביל את האסיר בכל מעשיו והשולל את זכותו לבחור באופן חופשי היכן הוא מעוניין להימצא וכו', הם אחראיים באופן מלא ובלעדי על חייו ואיכות חייו של האסיר.
כמו כן, התייחסו השופטים לעובדת היות המערער אסיר בעת המקרים, ואת הקושי שנתקל בו עקב כך באיסוף ראיות והוכחות.
לבסוף, התייחסו השופטים לחוות דעתם של שלושה מומחים, שקבעו למערער נכות נפשית צמיתה, וכן קבעו כי המקרים היוו חלק מן הסיבות שהובילו להתפרצות מחלת הסכיזופרניה במערער.
יש לך שאלה?
פורום בג"צ
פורום ועדות שחרורים
פורום ערעור פלילי - אי הרשעה פלילית
לאור כל אלה ועוד, קיבל בית המשפט את ערעורו של האסיר לשעבר וקבע כי על שירות בתי הסוהר לפצותו בגין כאב וסבל בסך 40 אלף שקלים, בגין הפסדי השתכרות בעבר בסך 250 אלף שקלים ובגין הפסדי השתכרות עתידיים בסך 270 אלף שקלים. ובסך הכל ב- 560 אלף שקלים, בנוסף חייב אותם לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט בסך 50,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
