לטענתו, קיבל התובע את הזכות להפעיל את הביתן בגלל היותו נכה ובמסגרת פרויקט שיקום, וכי הוא זכאי לפיצויים מעיריית אשדוד על ההשקעה הרבה שהשקיע בביתן, אותו הפעיל במשך 16 שנה, ובגין איבוד מוניטין.


לדבריו, לאחר שרכש את הזכויות בביתן, מנהלת הנכסים בעירייה הציעה לו להתחלק בהפעלת הביתן עם שותף נוסף וכי הביתן יהיה שייך להם ככל שירצו. לטענתו, הוא ושותפו חתמו יחד על חוזה שכירות מול העירייה וציין כי למרות שהחוזים היו מוגבלים בזמן וחודשו מפעם לפעם, הובטח לו שהביתן יהיה שלו ככל שירצה בכך.


הפעיל את הביתן במשך 16 שנה


לפי התובע, העיריה לא התנהלה באופן תקין מולו בנוגע להריסת הנכס. לטענתו, הוא מסר את המפתחות לידי העיריה רק בגלל שמצבו הבריאותי הדרדר והוא היה צריך למצוא שותף שיישא אתו בנטל. לשיטתו, לא היה בכך כדי להעיד על כך שהוא עוזב או מוותר על הנכס. לפיו, הוא מעולם לא עמד להחזיר את הביתן ובוודאי לא הסכים להריסתו.


עוד טען התובע כי הפסיד את המוניטין שצבר במקום, לאחר שהפעיל את הביתן במשך 16 שנים, וכן הפסיד העברת זכות השימוש במבנה וציודו הושמד.


העירייה: הנכס מעולם לא היה שייך לתובע


מנגד, טענה הנתבעת, עיריית אשדוד, כי הנכס והשטח שייכים לה באופן בלעדי, וכי אין לתובע שום זכות על הנכס. כמו כן, לפיהם, לאחר הסכם השכירות האחרון שנחתם ביניהם ב-2006 לא נחתמו חוזים נוספים, והתובע התבקש לפנות את הנכס ולהחזיר את המפתחות ואף עשה כך רק לאחר שהוגשה נגדו תביעת פינוי ותביעה לתשלום דמי שכירות ב-2008.


בעקבות התביעה שהוגשה נגדו, פנה התובע למפקחת בעירייה וביקש ממנה להפחית את החוב שצבר עקב מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה. לפי הנתבעת, ציין התובע בפני המפקחת כי אינו מעוניין עוד בנכס וכי הוא כבר לא מסוגל להפעיל אותו בגלל מצבו הבריאותי. באותו מעמד החזיר התובע את המפתחות, ושילם את יתרת חובו.


עוד לפי הנתבעת, נציגיה אף שוחחו עמו מספר פעמים בנוגע להריסת המבנה והוא לא הביע שום התנגדות.


לגבי זכויותיו החוקיות של התובע במבנה, טענה הנתבעת כי מעולם לא הבטיחה לו כי יוכל להישאר כל אימת שירצה, וכן הפנתה את בית המשפט לחוזי השכירות שנחתמו ביניהם, שם הובהר כי מדובר ברכוש העיריה ובהשכרה לתקופה המוגבלת בזמן.
כמו כן, ביום בו הרסו את הביתן, הודיעו לו על כך ושאלו אותו אם ברצונו לבוא לקחת ציוד שהשאיר. התובע, לטענתם, לא הביע שום רצון להגיע ולכן הרסו את הביתן כפי שהוא.


לבסוף, טענה הנתבעת להגנתה, כי לא היה צורך בביתן מהסיבה שבשנתיים שקדמו להריסה, התובע כמעט לא היה נוכח במקום והיה מפעיל את הביתן לעיתים רחוקות וזאת בעקבות מצבו הרפואי שהלך והידרדר.

 

יש לך שאלה? 

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום חוזה שכירות - יחסי שוכר משכיר ושכירות הוגנת


התובע החזיר את הנכס מרצונו


לאחר שמיעת הצדדים, קיבל השופט את טענות הנתבעת ודחה את התביעה. בנימוקיו להחלטתו, ציין השופט את העובדה כי כל העדויות הצביעו על כך שהתובע אכן החזיר את הנכס, והיה מודע להריסתו. כמו כן, ציין כי התובע לא הביא עדויות המציבות התנגדות איתנה ומוכחת לכך שלא ביקש להחזיר את הנכס ושהובטח לו הנכס לצמיתות.


לגבי טענתו של התובע להשקעה בנכס ואיבוד מוניטין, קבע השופט כי לאור העובדה שנחתם חוזה בינו ובין העירייה שינוכו לו דמי השיפוץ משכר הדירה למשך שלוש שנים, וכן לאור העובדה שהעירייה עמדה בהבטחתה וניכתה את הסכום אין לתובע כל זכות לתבוע פיצויים בגין השקעה בנכס. כמו כן, קבע כי התובע לא קיבל הבטחה להפעיל הביתן לצמיתות ולכן לא יכול לתבוע לאיבוד מוניטין.


לאור כל זאת, דחה השופט את התביעה וחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 שקלים.